החיים והמוות בידי הבינה – שני סיפורים עם סוף שונה

האם AI יכול להרוג? בקלות רבה מדי.
אבל הוא גם יכול להציל חיים.

ואני לא מדבר על פיתוחים חדשניים ברפואה, ברור שאלו יצילו חיים במיליונים. אני מדבר על דוגמא פשוטה ועכשווית, כזו שקרתה לי ממש בשבוע שעבר.

נתחיל מהחדשות הרעות.
ממש כמו אקדח או ג׳יפ, בינה מלאכותית עלולה להיות כלי מסוכן מאד בידיים הלא נכונות, או במקרה של נער בן 14 מפלורידה, גם בידיים הלא מיומנות. סואל, תלמיד כיתה ט׳, התאבד לאחר שתוך כדי צ׳ט שניהל עם בוט באתר Character Ai הצ׳ט סוג של עודד אותו לעשות מעשה. מריה, אמא שלו, תובעת את החברה במיליונים. החברה התנצלה והבטיחה שתערוך שינויים – כתבתי על כך בהרחבה פה.

אבל יש גם את הצד השני.
שישי בבוקר, אני חוזר מטיול במדבר. בקושי ישנתי שעתיים בלילה שלפני, גם בגלל תנאי השטח וגם בגלל רעש מטוסי הקרב שטסו ממעל. ואני מרגיש שהעיניים נעצמות לי. אני חייב קפה. או רד בול. או שניהם. אבל עד שאגיע לתחנת הדלק הקרובה, אני חייב פיתרון. ואז עלה לי רעיון. פתחתי את הצ׳ט הקולי של הצ׳טג׳יפיטי והתחלתי לדבר איתו.

בהתחלה ביקשתי שיספר לי בדיחות צ׳אק נוריס אחת אחרי השנייה. חלק לא הכרתי ושיעשעו אותי, חלק היו דרדל׳ה ואת הרוב הכרתי. אחרי שנמאס לי לשמוע שצ׳אק ספר עד אינסוף פעמיים, ביקשתי מהצ׳ט שילמד אותי תאילנדית. מדי פעם הוא טעה וכעסתי עליו, מדי פעם הוא החמיא לי והסמקתי קלות. אבל אתם כבר מבינים לאן זה הולך. פחות חשוב התוכן, אלא המהות – ניהלתי שיחה קולחת עם ״מישהו״ וזה עזר לי להישאר עירני.

תוסיפו על זה את העובדה ששאלתי את הצ׳ט שאלות על אובך, כי בדיוק שמי הארץ התכסו באבק מהדרום ועד הצפון, והוא המליץ לי לוודא שהאורות דולקים. אופס, הסתבר שאכן שכחתי להדליק אורות.

כעבור שעתיים ואחרי אספרסו כפול ובלו מוחיטו, הגעתי הביתה בשלום
ואפילו למדתי לספור עד 999 בתאילנדית על הדרך.

קאפון קראפ צ׳ט, קאפון קראפ.