הרבעון הכי טוב, והאזהרה הכי גרועה
רדיט פרסמה השבוע דוח רבעוני שכל חברה הייתה מקפלת אותו כמו עיתון ומניחה על שולחן המנכ"ל. הכנסות של 895 מיליון דולר, עלייה של 53% משנה שעברה, והרבה מעל 875 מיליון שהאנליסטים ציפו להם. רווח נקי של 283 מיליון דולר, קפיצה של 74%.
ובאותה שיחת ועידה, באותה נשימה, הגיעה האזהרה: אם המגמה תימשך, מספר המשתמשים היומיים עלול לרדת בשיעור דו-ספרתי נמוך כבר ברבעון הבא.
זו חברה שמראה לוועד המנהל עוגה ענקית, ובמקביל מודיעה שהשולחן שהעוגה עומדת עליו מתחיל להתפרק.
מה בעצם קרה לשולחן
לפי הדיווח בTechCrunch, ההפניות מחיפוש גוגל לרדיט ירדו באוקטובר בממוצע של יותר ממיליון בשבוע. רדיט תלויה בגוגל הרבה שנים. אדם מקליד שאלה, מוסיף "reddit" בסוף כי הוא רוצה תשובה של בני אדם ולא של אתר סחורה, וכך מגיע ליעד. עכשיו המצב השתנה: גוגל מציגה תשובה מסוכמת בעצמה, והאיש לא צריך ללחוץ על כלום.
ס
הנתונים מראים את זה בצורה שקשה להתווכח איתה. בעולם כולו מספר המשתמשים היומיים נשאר על 130.3 מיליון, בלי שינוי מהרבעון הקודם. בארצות הברית הוא ירד מ-53.2 מיליון ל-50.7 מיליון. TechCrunch מעריך שאם רדיט תתממש בתחזית הרעה שלה, נגיע לכ-115 עד 117 מיליון משתמשים יומיים.
ובינתיים הכסף ממשיך להיכנס. ההכנסה הממוצעת למשתמש יומי בארה"ב עומדת על 13.82 דולר, עלייה של 53%. הפרסום הניב 847 מיליון דולר. ההכנסות שאינן פרסום, ובהן רישוי נתונים לחברות בינה מלאכותית, הגיעו ל-48 מיליון דולר, עלייה של 35%.
הנקודה האחרונה חשובה יותר ממה שנראה. רדיט מוכרת רישוי לנתונים שלה לחברות בינה מלאכותית, ובאותו זמן סובלת מהמוצרים של אותן חברות או של מתחרותיהן. היא גם הספקית וגם הקורבן של אותו שוק.
הדלת הנעולה
מה עושים כשהחלון שדרכו נכנסו לך אורחים נסגר? התשובה של רדיט: הופכים את הבית למועדון חברים. סטיב האפמן, מייסד שותף ומנכ"ל רדיט, הודיע שהחברה עוברת לחוויה שבה רוב השימוש מחייב התחברות.
הוא כתב ברדיט עצמה: "הגעתי למסקנה שזו ההחלטה הנכונה לפלטפורמה שלנו ולעסק שלנו". והוסיף שעדיין יש "הרבה שאלות פתוחות", בעיקר לגבי הקו שבין מה שנראה למתחברים לבין מה שנראה לכולם.
ההיגיון של רדיט פשוט, ויש בו שלוש שכבות. הראשונה: משתמש מחובר הוא משתמש שאפשר לזהות, ולכן קל יותר לכוון אליו פרסומות. השנייה: דלת נעולה מקשה על בוטים לגרוף את התוכן בחינם. השלישית: אם התוכן לא פתוח לכולם, קל יותר לדרוש על הגישה אליו תשלום מחברות המודלים.
יש כאן גם הודאה קטנה ומעניינת. רדיט עצמה אומרת שדף הבית הפתוח, זה שרואים בלי להתחבר, חשוב. הוא הפרצוף של החברה. הוא מה שגורם למישהו בכלל להחליט להירשם. כשסוגרים אותו, מוותרים על חלון הראווה, ומהמרים על כך שמי שכבר עמד בחוץ יתרשם מספיק כדי להיכנס פנימה.
הניסוי יתחיל ברבעון הנוכחי בשווקים נבחרים מחוץ לארצות הברית, ועדיין אין לוח זמנים לשאר העולם. רדיט אומרת שאפשר יהיה להתחבר בלי לוותר על אנונימיות, ושמצב הגלישה הפרטי שלה נבנה מחדש. יום קודם לכן היא הכריזה גם על פיד "בשבילך" אלגוריתמי חדש, שמערבב פוסטים מקהילות המשתמש עם המלצות לפי תחומי עניין.
גוגל לא מרוויחה מזה, והאינטרנט הפתוח כן מרגיש
אפשר היה לחשוב שלפחות גוגל חוגגת. לפי סיכום יומי של The Neuron, גוגל מתקשה לייצר רווח ממצב ה-AI שלה. בו בזמן היא מרחיבה את המודעות בו ל-10 מדינות נוספות, כפי שעולה מעדכון FutureTools.
זה מחזיר אותי לשאלה שאף אחד לא אוהב לשאול בקול: מי משלם על המידע שמסכמים לנו? אתרים כמו רדיט יצרו אותו, גוגל מסכמת אותו, והמשתמש מקבל תשובה בלי לדעת שמישהו בכלל כתב אותה.
והבעיה לא רק של רדיט. TechCrunch מציין שסיכומי AI מקטינים את שיעורי הקלקה ברחבי הרשת כולה, וושההשפעה פוגעת גם בדוחות של גוגל. כשכולם בונים חומה, מה שנשאר בחוץ הוא אינטרנט שאי אפשר לגלוש בו בלי כרטיס חבר.
מה זה משנה לכל מי שמפרסם תוכן
בואו נניח לרגע לרדיט ונחשוב על אתר חדשות, בלוג מקצועי או חנות. כולם מכירים את אותה שרשרת: יוצרים תוכן, גוגל מביאה קוראים, מפרסמים או מוכרים. כשהחוליה האמצעית מתחילה לענות במקום לשלוח, כל השרשרת צריכה להיבנות מחדש.
לרדיט יש יתרון שלרוב האתרים אין: קהילה שיש לה סיבה להתחבר. מי שמגיע לדיון על מצלמה, על ביטוח או על שגיאת קוד מגיע בשביל האנשים. לבלוג קטן אין אפשרות לדרוש הרשמה מקורא שנחת עליו במקרה. הקורא יעזוב, והחיפוש החדש בכל מקרה כבר נתן לו תקציר.
התוצאה היא שחברות גדולות יוכלו להגן על התוכן שלהן, ואתרים קטנים יישארו חשופים לסיכומים שלא מחזירים להם קליק. זה שוק שמתכווץ מלמטה.
מה זה אומר לנו
אני לא חושב שרדיט טועה. אם מישהו לוקח את התוכן שלך, מסכם אותו וחוסך מהמשתמש את הקליק, אתה חייב להגן על מה שנשאר. קשה להאשים אותה.
אבל תראו את המחיר. האינטרנט שהכרנו, זה שבו שאלה בחיפוש הביאה אותך לשיחה אמיתית בין אנשים אמיתיים, מתחיל להיעלם מאחורי מסכי התחברות. מי שיבנה את הדור הבא של המודלים ילמד פחות מדיונים אנושיים ויותר מתוכן שנוצר על ידי מודלים אחרים.
אז מה עושה קורא ישראלי עם כל זה? קודם כול, שם לב כמה מהתשובות שהוא מקבל מהחיפוש מגיעות ממקום שנאלץ לשלם על כך מחיר. ושנית, מתחיל לשאול לא רק מה כתוב, אלא מי טרח לכתוב את זה, ומה יקרה לו כשיפסיקו לקרוא אותו.
ועוד שאלה אחת פתוחה: אם הרבעון הכי טוב של רדיט מגיע יחד עם אזהרה על ירידה במשתמשים, כמה זמן בדיוק מחזיקה עוגה על שולחן שמתפרק?
התוכן עניין אתכם? שתפו, הגיבו וקראו עוד על
צרו דיון בנושא