המשקפיים של גוגל מטשטשים את הפנים שלכם לפני שג'מיני רואה אותן

מישהו מסתכל עליכם דרך המשקפיים שלו. ג'מיני רואה את כל מה שהוא רואה, חוץ מהפנים שלכם

זו ההבטחה הכי מוזרה, ואולי הכי חשובה, בהכרזה של גוגל מיום חמישי האחרון. החברה פתחה ב-12 בנובמבר הזמנות מוקדמות לזוג המשקפיים החכמים הראשון שלה שמופעל על ידי ג'מיני. ובתוך רשימת התכונות, בין התרגום בזמן אמת לניווט בגוגל מפות, מסתתר משפט אחד: הפנים של אנשים זרים יטושטשו אוטומטית לפני שהתמונה נשלחת לבינה המלאכותית.

כלומר, גוגל בנתה מוצר שהמצלמה שלו אמורה לראות הכל, ואז לימדה אותו לא לראות בדיוק את הדבר שהכי מפחיד אנשים.

ויש עוד. אם תנסו להסתיר את הנורה הקטנה שמסמנת שהמשקפיים מצלמים, למשל עם פיסת סלוטייפ, החיישנים אמורים לזהות את זה ולחסום צילום. גוגל כתבה את כל זה בפוסט נפרד שכולו עוסק בפרטיות, שפורסם באותו יום כמו ההכרזה עצמה. זה כבר אומר משהו: החברה יודעת שהשאלה הראשונה שתישאל לא תהיה "כמה זה עולה", אלא "מי מצלם אותי עכשיו".

מה בעצם מקבלים בתמורה ל-395 דולר?

לפי ההכרזה הרשמית של גוגל, המשקפיים פותחו יחד עם שני מותגי אופנה, וורבי פארקר וג'נטל מונסטר, ונבנו בשיתוף סמסונג. יש תשעה דגמים: שלושה של וורבי פארקר החל מ-395 דולר, ושישה של ג'נטל מונסטר, בצבעים כמו אדום כהה, ורוד וצהוב, החל מ-449 דולר. ברוב הדגמים אפשר להזמין עדשות מרשם.

המשקפיים שוקלים כ-41 גרם, הסוללה מחזיקה עד תשע שעות, ונרתיק הטעינה ממלא אותה עד שבע פעמים. יש מצלמה של 12 מגה-פיקסל ורמקולים פתוחים שלא חוסמים את האוזניים. אין מסך. כל מה שג'מיני רוצה להגיד לכם, הוא אומר באוזן.

מה עושים איתן? אומרים "היי ג'מיני" ושואלים על מה שמולכם. מקבלים הוראות ניווט בקול בזמן שהולכים ברחוב. מוסיפים מוצר לרשימת הקניות. ומקבלים תרגום דיבור בזמן אמת ביותר מ-70 שפות, וזו לדעתי התכונה שתמכור את המוצר יותר מכל דבר אחר.

יש גם תכונה שמגיעה לי ישר ללב: הדרכה חזותית שמתארת בקול את הסביבה לאנשים עיוורים או לקויי ראייה, וחיבור לשירות שמקשר אותם למתורגמן חזותי אנושי. כאן מצלמה על הפנים היא לא גימיק. היא עיניים.

המכירות יתחילו ב-10 בדצמבר, רק בארה"ב ובדרום קוריאה, ורק למשתמשים מגיל 18 ומעלה. הן עובדות גם עם אייפון וגם עם אנדרואיד, אבל חלק מתכונות הנגישות זמינות בהשקה רק באנדרואיד.

הבעיה האמיתית של גוגל היא לא הטכנולוגיה. היא מטא

מטא שולטת בשוק הזה כמעט לבד. לפי הדיווח של דה ראנדאון, שמצטט את חברת המחקר אומדיה, למשקפי ריי-באן של מטא היה 81.3% מכלל משלוחי משקפי הבינה המלאכותית בעולם במחצית הראשונה של 2026.

שמונה מכל עשרה זוגות. קשה להתחרות בזה עם עוד מצלמה ועוד עוזר קולי. אז גוגל בחרה להתחרות במשהו אחר: אמון.

וזה לא מקרי. מטא ספגה ביקורת על כך שהמשקפיים שלה מאפשרים לצלם אנשים בלי שהם יודעים. בספטמבר היא אפילו הציגה גרסה בלי מצלמה בכלל, ריי-באן מטא אודיו. מטא עצמה הסבירה את המהלך בביקוש לשמע ובעיצוב דק וקל יותר, ודה ראנדאון מציין שלא ברור עד כמה הביקורת השפיעה על ההחלטה.

גוגל, לעומת זאת, עשתה מהפרטיות נקודת מכירה. ותראו כמה רחוק היא הלכה:

התמונות שג'מיני מקבל מהמצלמה לא נשמרות בהיסטוריה שלו, לא משמשות לאימון מודלים ולא משמשות לפרסום ממוקד. אם ביקשתם צילום, הוא נשמר בגלריה שלכם.

אפליקציות צריכות לבקש רשות לפני שהן ניגשות למצלמה בפעם הראשונה, ואפשר לבטל את הרשות בכל רגע.

בחנות האפליקציות של גוגל אסור להשתמש במצלמה לשידור חי ברשתות חברתיות או לזיהוי פנים בזמן אמת. גם מוצרים שנועדו להסתיר את הנורה לא יקודמו בפרסומות ובשופינג של גוגל.

מי שמשתמש במשקפיים מתחייב לא לצלם אנשים בלי רשות, לא לצלם במקומות רגישים ולא לכסות את הנורה. מי שמפר את הכללים עלול לאבד את הגישה למשקפיים.

יש גם מתג כיבוי פיזי על המסגרת, ומיקרופונים כיווניים שמכוונים כברירת מחדל לקול של מי שמרכיב את המשקפיים ולא לשיחות של מי שיושב לידו.

אז איפה הקאץ'?

יש כמה. הראשון: הנורה. לפי גוגל, היא נדלקת כשהמשקפיים מצלמים תמונה או וידאו לגלריה. דה ראנדאון שואל שאלה פשוטה וחשובה: האם היא נדלקת גם כשג'מיני רק "מסתכל" כדי לענות על שאלה? אם לא, אז האדם שמולכם לא יודע שבינה מלאכותית מנתחת אותו ברגע זה.

השני: טשטוש הפנים. גוגל מתחייבת לטשטש פנים לפני שהתמונה מגיעה לג'מיני. אבל עדיין לא ברור אם זה חל גם על תמונות שנשמרות בגלריה, או על אפליקציות אחרות שמשתמשות במצלמה. ודה ראנדאון מזכיר שגם מטא אומרת שכיסוי הנורה שלה מנטרל את המצלמה. כלומר, הנורה לבדה לא מבדילה בין השתיים.

השלישי, והכי עמוק: כל ההגנות האלה הן הבטחות של גוגל. את רובן אי אפשר לבדוק מבחוץ. חלק מהן מנוסחות בזהירות, "מתוכננות לזהות", "מתוכננות לטשטש". ההגנה על המידע שעובר לענן, מה שגוגל מכנה עיבוד פרטי, מוגדרת אצלם "בקרוב".

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הרצועה של אמזון ב-75 דולר שמקשיבה לכם כל היום. אז זה היה מיקרופון על היד. עכשיו זו מצלמה על הפנים. הכיוון ברור: הבינה המלאכותית יוצאת מהמסך ונכנסת לגוף. והשאלה כבר לא אם תסכימו להרכיב אותה, אלא אם תסכימו לשבת מול מישהו שמרכיב.

לאן מכאן?

אני מודה שאני אוהב את מה שגוגל עשתה כאן. לא בגלל שהיא פתאום הפכה לחברה שאכפת לה מפרטיות. גוגל היא חברת פרסום, והיא לא שכחה את זה. אני אוהב את זה כי היא הבינה שבשוק הזה, מה שיכריע הוא לא רזולוציית המצלמה. מה שיכריע הוא הרגע שבו מישהו בבית קפה מסתכל על המשקפיים שלכם ומחליט אם לקום וללכת.

אם ההגנות האלה יעבדו באמת, ומישהו מבחוץ יוכיח שהן עובדות, גוגל עשויה לשנות את הכללים של כל השוק. גם מטא תצטרך לענות.

ואם לא, נקבל עוד מצלמה ברחוב. הפעם עם מסגרת יפה ונורה קטנה, שאולי נדלקת ואולי לא.