מכונית נכנסת לצומת בגשם שוטף. ילד קופץ לכביש. אף אחד מזה לא קרה
אין צומת. אין ילד. אין גשם. כל הסצנה הזו נולדה לפני שבריר שנייה בתוך מודל ישראלי, פריים אחרי פריים, בלי מצלמה ובלי כביש אמיתי. אתה מזיז את ההגה, והעולם מסביבך נברא תוך כדי תנועה. עוד בית. עוד פנייה. עוד הולך רגל שמחליט בדיוק ברגע הלא נכון לחצות.
החברה שמאחורי הקסם הזה נקראת Decart, והיא ישראלית. ב-10 ביוני היא השיקה את Oasis 3, מודל עולם בזמן אמת שמייצר סביבות נהיגה פוטו-ריאליסטיות לפי דרישה. לא סרטון מוקלט מראש, לא משחק מתוכנת. עולם שלם שנבנה תוך כדי שאתה נוסע בו.
מי בכלל בנה את זה?
Decart הוקמה בסוף 2023 על ידי ד"ר דין לייטרסדורף ומשה שלו, שניהם בוגרי יחידת 8200. לייטרסדורף בן 26. הוא סיים תיכון בשנתיים, צבר שלושה תארים במדעי המחשב בארבע שנים, חלקם תוך כדי שירות צבאי, וקיבל דוקטורט מהטכניון בגיל 23. אחד הצעירים בתולדות המוסד שעשו זאת.
תוך פחות משנתיים החברה הפכה לחד-הקרן הישראלי הראשון שכל-כולו AI. השווי שלה קפץ מ-500 מיליון דולר בדצמבר 2024, ל-3.1 מיליארד באוגוסט 2025, ועד 4 מיליארד דולר היום, אחרי גיוס של 300 מיליון דולר. בין המשקיעים החדשים יושבות חברות שלא מגיעות סתם בשביל הכותרת: טויוטה, אדובי ואיביי. פי שמונה בשווי בתוך שמונה-עשר חודשים.
לייטרסדורף אמר בעבר משפט שמסביר הכל: יכולנו לבנות חברה מצוינת ולמכור אותה לאנבידיה, אבל אנחנו בונים אפליקציה למיליארד משתמשים. עד לא מזמן הוא דיבר על יצירת וידאו בזמן אמת ועל חלום להחליף את נטפליקס, יוטיוב וטיקטוק. עכשיו הוא פנה לכיוון אחר לגמרי.
למה מכונית צריכה עולם מזויף?
הבעיה הכי גדולה של מכוניות אוטונומיות היא לא הנסיעה הרגילה. זו דווקא הקלה. הבעיה היא הרגעים הנדירים: הילד שרץ לכביש, הצמיג שמתפוצץ, השמש שמסנוורת בדיוק בכניסה למנהרה, השלולית שמסתירה בור. אי אפשר לצלם מיליון מקרים כאלה במציאות, כי רובם פשוט מסוכנים מדי, או נדירים מדי, או שניהם.
כאן נכנס מודל העולם. לפי דיווח של טק קראנץ', Oasis 3 מכוון בשלב הראשון בדיוק לחברות הרכב האוטונומי, אלה שצריכות לדמות תרחישים נדירים בכמויות אדירות. בדיוק כמו שקרה לא מזמן לרובוטקסי של חברת וויימו שנסחף בשיטפון בטקסס והביא להקפאת כל הנסיעות של החברה ברחבי ארה״ב. במקום לחכות שהמציאות תייצר לך מקרה קיצון אחד לחודש, אתה מייצר אלף כאלה לפני ארוחת צהריים. אחר כך, מבטיחה החברה, יגיע תורם של הרובוטיקה ושאר תחומי ה-AI הפיזי.
המחיר, לפי דיווח של קריפטו-בריפינג, הוא שני סנט לשנייה של סימולציה דרך ה-API. היתרון האמיתי הוא לא רק הריאליזם, אלא מה שהחברה קוראת לו יצירה אינסופית. העולם פשוט לא נגמר. נוסעים ונוסעים, והכביש ממשיך להיבנות מעצמו לתוך האופק.
ורגע, זה עוד לא מושלם
טוב שדווקא כאן Decart לא מנפחת את הסיפור. הבדיקות חשפו מגבלות אמיתיות, ולא קטנות. כשמשאירים את המודל לרוץ זמן ממושך, העקביות של הסביבה מתחילה להתפורר. השליטה לא תמיד מגיבה כמו שצריך. והכי בעייתי לתחום שכולו פיזיקה: המודל לא באמת מבין פיזיקה. מכוניות עוברות דרך עצמים מוצקים כאילו הם אוויר.
זו לא הערת שוליים. בשביל אימון של רכב אוטונומי, מכונית שעוברת דרך קיר היא לא תקלה גרפית חמודה. זה בדיוק סוג הטעות שאתה מנסה למנוע על הכביש האמיתי. מודל שמלמד מכונית מה קורה בהתנגשות, אבל לא מבין מה זו התנגשות, נמצא עדיין באמצע הדרך.
ובכל זאת, השאיפה ברורה. לא להחליף את המבחנים האמיתיים, אלא להוסיף עליהם שכבה שאי אפשר היה לייצר קודם. אינסוף תרחישי קיצון, בעלות זניחה, בלי לסכן אף אחד.
לאן זה הולך מכאן?
מודלים שמייצרים תמונות וטקסט אנחנו כבר מכירים. מודל עולם הוא חיה אחרת. הוא לא מתאר את המציאות, הוא מנסה לחקות את החוקים שלה: כבידה, תנועה, סיבה ותוצאה. זו אחת החזיתות הכי שאפתניות ב-AI כרגע, וגם אחת הקשות. כי קל ללמד מכונה איך עץ נראה. הרבה יותר קשה ללמד אותה מה קורה כשנכנסים בו.
מעניין שדווקא חברה ישראלית בת שנתיים וחצי, עם מנכ"ל בן 26, מובילה את הניסיון הזה מול ענקיות עם תקציבים אינסופיים. לפי כתבה של כלכליסט, הסיפור של Decart הוא סיפור של לילות לבנים ושל הימור על העתיד הרחוק במקום על הכסף המהיר. עכשיו ההימור הזה קיבל הגה, ארבעה גלגלים, וכביש שנמתח עד אינסוף.
השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא לא אם המכונות ילמדו לנהוג. השאלה היא אם הן ילמדו את העולם האמיתי, מתוך עולם שמעולם לא היה קיים.
