וושינגטון הוציאה את דיפסיק מכל משרד ממשלתי. הבעיה: אף אחד לא יודע איפה היא מסתתרת

הצו שמגיע גם לאפליקציות שלא ידעתם שמשתמשות בדיפסיק

דמיינו פקיד במשרד ממשלתי אמריקאי שפותח כלי תרגום חכם, מהסוג שכל מחלקה רכשה בשנה האחרונה. הכלי עובד מצוין. מה שהפקיד לא יודע: מאחורי הקלעים, בקשה אחת מתוך עשר מנותבת למודל של דיפסיק. השבוע הוא עשוי להפוך, בלי שידע, למפר צו פדרלי.

זה בדיוק הסיפור של הצו שהוציא ביום שני משרד הביטחון הפנים של ארצות הברית. לפי טק קראנץ', סוכנויות פדרליות אזרחיות חייבות להפסיק לרכוש מוצרים ושירותים של דיפסיק, ולהסיר מהמערכות שלהן כל מה שכבר מותקן. והצו לא עוצר בגבול של דיפסיק עצמה.

מה כתוב בצו

הצו פורסם ברשומות הפדרליות ב-20 באוקטובר. הוא מתבסס על חוק משנת 2018 לאבטחת שרשרת האספקה הפדרלית, ונחתם לאחר בחינה של המלצה מצד המועצה לאבטחת רכש פדרלי. שני חלקיו פשוטים: הראשון מוציא את המוצרים והשירותים של חברת דיפסיק מהרכש האזרחי, והשני מורה להסיר אותם מהמערכות הקיימות.

הניסוח הוא החלק הבעייתי. הצו חל על "כל המוצרים של דיפסיק והחברות המסונפות אליה", וגם על מוצרים ושירותים של צד שלישי שפותחו על בסיס טכנולוגיה של דיפסיק. סוכנויות יכולות לבקש פטור. מועד אחרון להסרה לא צוין בטקסט שהצלחתי לקרוא.

הקושי הגדול: איך יודעים מה מתחת למכסה

אתר ד רג'יסטר מצביע על השאלה שאף אחד לא ענה עליה: מה זה אומר "פותח באמצעות" דיפסיק? האם גישה מתמשכת דרך ממשק תכנות? האם אפליקציה שפותחה בעזרת המודל? ויש עוד שכבה. שערי בינה מלאכותית כמו אופן-ראוטר ו-וורסל מנתבים בקשות בין מודלים, ולעיתים הלקוח לא יודע לאיזה מודל נשלחה השאלה שלו.

קייטי מוסוריס, מחברת אבטחת המידע לוטה סקיוריטי, אמרה שאיסור על האפליקציה והממשק של דיפסיק עצמן הוא דבר ישים. אבל הסעיף על צד שלישי, לדבריה, כמעט בלתי אפשרי לאימות. היא גם טענה שמודלים שמתארחים בארצות הברית נושאים פחות מהסיכונים שמוזכרים בצו.

זו נקודה שכדאי לעצור עליה. המשקלים של דיפסיק פתוחים, וכל חברה בעולם יכולה להריץ אותם על שרתים משלה. מודל שרץ בדאטה סנטר באיווה ולא שולח שום מידע לסין הוא בעיה אחרת לגמרי ממודל שפונה לשרתים בסין. הצו, לפי הסיכומים שפורסמו, לא מבחין ביניהם בבירור.

למה עכשיו

הרקע ארוך. חוק מדצמבר 2025 כבר הגביל את השימוש בדיפסיק במערכות ביטחון לאומי של קהילת המודיעין, והצו הנוכחי מרחיב את ההגבלות למשרדים האזרחיים. גופים כמו סוכנות המערכות של הפנטגון, הצי, נאס"א, בית הנבחרים וכמה מדינות כבר הטילו הגבלות בעצמם. הצעת חוק נגד דיפסיק במכשירי ממשל הוצגה בפברואר 2025 ולא יצאה מהוועדה.

ובספטמבר, לפי טק קראנץ', מסמך שיוחס לסוכנות האבטחה הפדרלית לסייבר האשים את דיפסיק ועוד חמש חברות סיניות, ובהן עליבאבא ומונשוט, בזיקוק מודלים בקנה מידה גדול. זיקוק הוא שיטה שבה מאמנים מודל קטן על התשובות של מודל גדול, ובכך מעתיקים את הידע בלי לשלם עליו. אופן-איי אמרה לחברי קונגרס שראתה ניסיונות חשודים של דיפסיק לעשות זאת, ואנתרופיק אמרה שזיהתה ניסיונות בלתי מורשים לאסוף תשובות מקלוד.

הטענות נשענות על דוחות ועל חשש, לא על הוכחה פומבית. משרד הביטחון הפנים ציין שמידע רגיש של משתמשים ממשלתיים אמריקאים עלול, לפי החוק הסיני, להיות נגיש לרשויות בבייג'ינג. מי שמכיר את החוק הסיני יודע שהחשש הזה אינו מומצא. מי שמנסה להוכיח שהוא התממש בפועל, עדיין לא הציג את זה.

יש גם שאלה שהצו לא נוגע בה: מה קורה למי שבנה על דיפסיק בגלל המחיר. מודלים סיניים פתוחים היו אחת הדרכים הזולות להריץ בינה מלאכותית בקנה מידה, וצוותים רבים, גם בישראל, בחנו אותם ברצינות. אם הצו יתרחב מעבר לממשל ויהפוך לנורמה בחוזים עסקיים, הבחירה במודל תהפוך מהחלטה טכנית להחלטה גיאופוליטית, ואנשי רכש יצטרכו ללמוד מילים חדשות. מי שיבנה היום מוצר למכירה לממשל האמריקאי יעשה טוב אם יניח שהשאלה הזאת תגיע אליו.

התגובה מבייג'ינג

דוברת משרד החוץ הסיני, מאו נינג, אמרה שבייג'ינג מתנגדת ל"הרחבת יתר של מושג הביטחון הלאומי ולפוליטיזציה של טכנולוגיה וסחר", והוסיפה: "אנחנו נגן בנחישות על הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של חברות סיניות". הצהרה מוכרת, והיא תהיה גם התגובה לכל צעד נוסף.

הצעד הבא כבר נראה באופק: בלומברג דיווח בשבוע שעבר שסין שוקלת בקרות ייצוא על עשרים ושלוש טכנולוגיות הקשורות לבינה מלאכותית. אם זה יתממש, השיחה על דיפסיק תיראה כמו פתיחה קטנה של מלחמה גדולה יותר.

מה זה אומר לנו

אני חושב שהצו נכון בכיוון ולא נכון בביצוע. אין שום סיבה שנתוני ממשל רגישים יזרמו לשרתים בסין, וכל ארגון שמטפל במידע רגיש צריך לשאול את עצמו אותה שאלה. אבל צו שמתבסס על "פותח באמצעות" בלי הגדרה ובלי תאריך הוא צו שיוצר פחד, לא ביטחון.

לחברות ישראליות שמוכרות תוכנה לגופים אמריקאיים יש כאן שיעורי בית: לדעת בדיוק אילו מודלים רצים בתוך המוצר, איפה הם מתארחים, ומה כתוב על כך בחוזה. הרבה ספקים אינם יודעים את התשובה, ועד היום זה לא הפריע לאף אחד. מעכשיו זה כבר עשוי להפריע.

מה אפשר לעשות בפועל? לדרוש מכל ספק רשימה כתובה של המודלים שרצים בתוך המוצר, כולל אלה שנכנסים דרך שערי ניתוב. לבקש חוזית התחייבות שלא ישתנה מודל בלי הודעה מראש. ולבדוק איפה המודל מתארח ולאן זורמים הנתונים. אלה לא דרישות מורכבות, אבל רוב הארגונים לא ביקשו אותן עד היום, כי עד עכשיו אף אחד לא איים לקנוס אותם על זה.

ובסוף חוזרים לפקיד עם כלי התרגום. הוא לא יידע אם הוא מפר את הצו. הספק שלו אולי יידע. הספק של הספק, כנראה, לא.