אנתרופיק הגישה תשקיף הנפקה. שורת ההפסד בו היא 80.7 מיליארד דולר
ביום שני בבוקר הגישה אנתרופיק רשמית את בקשת ההנפקה שלה, ושורת התחתית של התשקיף נראית כמו טעות הקלדה: הפסד נקי של 80.7 מיליארד דולר בחציון הראשון של 2026. בחברה שמכניסה בדיוק באותה תקופה 16.3 מיליארד דולר. לפי הדיווח של טק קראנץ', זו לא טעות. זו הנהלת חשבונות.
רגע לפני שרצים למכור מניות של כל חברה שמפסידה פי חמישה ממה שהיא מכניסה, כדאי להבין מאיפה הסכום הזה בא.
ההפסד שאף אחד לא הוציא מהכיס
ההפסד התפעולי של אנתרופיק בחציון הראשון עמד על 693 מיליון דולר, ירידה חדה מ-2.1 מיליארד דולר בתקופה המקבילה אשתקד. המספר שמפחיד, 80.7 מיליארד, נובע ברובו מהתאמות חשבונאיות שאינן במזומן, שקשורות לחוב המומר שהחברה גייסה. בפשטות: כשהחברה שווה יותר, מכשירי המימון שיכולים להפוך למניות הופכים ליקרים יותר על הנייר, והפער נרשם כהפסד. אף דולר לא יצא מהחשבון.
החברה כותבת בתשקיף שהיא "עשויה שלא להגיע לרווחיות ולא לשמור עליה". זה משפט סטנדרטי, אבל כשהוא מגיע מחברה שצמחה מ-1.2 מיליארד דולר בהכנסות בחציון הראשון של 2025 ל-16.3 מיליארד השנה, הוא נקרא קצת אחרת. גידול של פי שלוש-עשר בשנה אחת.
ויש כאן עוד נקודה שהכותרות מפספסות. התשקיף מוכיח שהחברה כבר לא תלויה בסיפור על העתיד. לפי אותו סיכום של אייאי ויקלי (שאליו אגיע עוד רגע), ההכנסות קפצו מ-4.73 מיליארד דולר ברבעון הראשון ל-11.5 מיליארד ברבעון השני. רבעון אחד, פי 2.4. בענף שבו כולם מדברים על בועה, זה נתון שקשה להתעלם ממנו, גם אם הוא מגיע ממקור משני.
איך מחזיקים לקוח שיכול לעזוב בשבוע הבא?
מה שמעניין בתשקיף אינו הסכום אלא המנגנון. בכתבה נפרדת, שחושפת את אסטרטגיית שימור הלקוחות של החברה, מתברר שאנתרופיק מוכרת לארגונים את אותו מוצר פעמיים. יותר ממחצית הלקוחות שמוציאים מעל 100 אלף דולר בשנה משתמשים גם בפלטפורמת המפתחים וגם באפליקציות של החברה, כמו קלוד קוד וקואוורק. בסוף 2025 היו אלה כ-30% בלבד.
ההבדל בכסף עצום. ברבעון השלישי, 5% העליונים בין משתמשי כלי הקוד של קלוד אנטרפרייז הוציאו בערך פי 20 בחודש לעומת משתמש ארגוני ממוצע שלא נגע בו. והתשקיף מדווח על שימור נטו של כ-900% בסוף הרבעון, כלומר לקוחות קיימים מוציאים בממוצע פי תשעה ממה שהוציאו קודם.
בנוסף יש יותר מ-11,900 לקוחות שמוציאים מעל 100 אלף דולר בשנה, יותר מ-1,900 שמוציאים מעל מיליון, ובערך 250 מעל עשרה מיליון. וכדי שהלקוחות לא יישארו לבד מול המוצר, אנתרופיק מפעילה צוות פנימי של בינה מלאכותית יישומית וגם מיזם עם בלקסטון ושותפים נוספים מעולם ההון הפרטי, בשם "אוד עם אנתרופיק", ששולח מהנדסים לשבת בתוך העסקים ולבנות להם כלים.
הקול שלכם לא שווה כמו הקול שלהם
ועכשיו לחלק שבו המשקיעים הציבוריים יצטרכו לבלוע רוק. שבעת המייסדים, דריו ודניאלה אמודאי, טום בראון, ג'ק קלארק, ג'ראד קפלן, סם מקנדליש וכריסטופר אולה, ירכזו את מניותיהם בחברה משותפת שתחזיק ב-50.1% מכוח ההצבעה. נוסף על כך, קרן האמון לטובת הטווח הארוך, שהוקמה ב-2023, תוכל למנות את רוב הדירקטוריון.
אנתרופיק מסבירה שזה נועד לשמר את משימת הבטיחות. המבקרים, כך כותב טק קראנץ', מזכירים שכוח הצבעה לא עוקב אחרי בעלות כלכלית, ולכן לבעלי מניות ציבוריים תהיה שליטה מעשית מועטה. אני מבין את שני הצדדים ובכל זאת אומר: מי שקונה מניה באנט קונה כרטיס צפייה, לא מושב בקוקפיט. מי שמסכים לזה, מסכים עם עיניים פקוחות. מי שלא, שימצא לו חברה אחרת.
המספרים שהחברה פחות אוהבת לפרסם
הסימול של החברה אמור להיות "אנט". את הבורסה הכתבה לא מציינת, וגם לא את שווי החברה, סכום הגיוס או מחיר המניה. הנתונים האלה עדיין חסרים בתשקיף שפורסם.
הדברים הבאים מגיעים ממקור משני, סיכום של אייאי ויקלי שמצטט את הוול סטריט ג'ורנל, ולכן כדאי לקחת אותם בזהירות עד שיאומתו מול התשקיף עצמו. לפי אותו סיכום, כ-25% מההכנסות מגיעים משני לקוחות בלתי מזוהים שאינם קשורים בחוזים ארוכי טווח. עוד נטען שם שהחברה התחייבה לכ-518 מיליארד דולר על כוח מחשוב לאורך כעשר שנים, ושכ-80% מהסכום אינו ניתן לביטול. ושוב, אלה נתונים שלא אישרתי מול המסמך המקורי.
אם הם נכונים, התמונה חדה: חברה שמכניסה במהירות אדירה ממספר קטן של לקוחות שיכולים לעזוב, ושחתמה על חשבון שאי אפשר לבטל. זה הימור כפול על כך שהביקוש לא ייעצר. טק קראנץ' מוסיף פרט שמקל על הדאגה אחת ומחמיר אחרת: ספקיות הענן אמזון, גוגל ומיקרוסופט, שמוכרות את אנתרופיק ללקוחותיהן, נתפסות יותר ויותר כמתחרות, והחברה מזהירה בעצמה שהן עשויות לתעדף את הצרכים שלהן כשיגיע הרגע של מחסור במחשוב.
תנו לזה לשקוע לשנייה. חברה שפעלה בשנה שעברה בהכנסות של מיליארד ורבע בחצי שנה, מבקשת היום מהציבור להיכנס אליה, בלי שיהיה לו מושג מה יהיה המחיר, ובלי שיוכל לשנות שום החלטה גדולה בה.
וזה לא הכל. מחירי ההנפקה נקבעים בדרך כלל רק שבועות אחרי ההגשה הראשונה, ובינתיים כל אנליסט בוול סטריט יחפש בתשקיף את אותם שני לקוחות אלמוניים. מי שיגלה מי הם, ידע איפה הסיכון האמיתי של החברה.
מה רואים כאן באמת?
רואים חברה שבשנה אחת עברה ממעבדה עם אתיקה גדולה למכונת הכנסות של ממש, ובחרה לעשות את זה בלי לוותר על השליטה. תשקיף שבו ההפסד התפעולי מצטמק והמכירות מתפוצצות ימשוך כסף בכל מקרה.
השאלה שנשארת פתוחה היא מי יחזיק את ההגה כשהמספרים האלה יפסיקו להיות יפים. שבעה אנשים עם 50.1% מההצבעה אומרים שזה בסדר, כי הם שם בשביל הבטיחות. אנחנו נדע אם הם צדקו רק ביום שבו הבטיחות תעלה כסף.
התוכן עניין אתכם? שתפו, הגיבו וקראו עוד על
צרו דיון בנושא