אנתרופיק שמה חמישה אחוזים מהחברה בקרן ציבורית. מאסק ענה: תנו אותם ישר לילדים

אילון מאסק הציע לאנתרופיק לחלק מניות לילדים

בסוף השבוע אנתרופיק הודיעה שהיא מפרישה חמישה אחוזים ממניות החברה לקרן ציבורית. התגובה של אילון מאסק לא איחרה לבוא: "אני ממליץ לתת את המניות ישירות לציבור". כדי שלא יישאר ספק שהוא מתכוון ברצינות, הוסיף שבשנה הבאה הוא יתן מניה אחת של ספייסאקס לכל ילד באמריקה. איך בדיוק, הוא לא פירט.

זה מצחיק מספיק כשלעצמו. אבל מאחורי הבדיחה מסתתר מהלך שכדאי להבין, כי הוא מגיע בתקופה שבה, לפי דיווחי רויטרס, אופן-איי מזרזת סבב גיוס שישווה אותה ליותר מטריליון וארבע מאות מיליארד דולר, ומדברים על הנפקה צפויה של אנתרופיק. חברות שמתקרבות לבורסה צריכות להסביר לציבור למה הן הולכות להיות כל כך עשירות.

מה בעצם הוכרז

לפי הסיקור של איי מגזין, אנתרופיק מקימה את "קרן התועלת הציבורית" ומקצה לה חמישה אחוזים ממניות החברה, בכפוף לאישור בעלי המניות. עד שהאישור יינתן, מדובר בהתחייבות ולא בהעברה.

החלק המעניין הוא מנגנון הצמיחה. לפי הדיווח של איי ניוז, הדירקטוריון רשאי להוסיף לקרן שני אחוזים נוספים על כל עלייה של חמישים אחוז בשווי החברה, מעל נקודת בסיס שעדיין לא פורסמה. דניאלה אמודאי, נשיאת החברה, אמרה: "הקרן יכולה לצמוח כמו שאנחנו צומחים". ככל שאנתרופיק שווה יותר, כך גדל החלק שמיועד לציבור.

הקרן עצמה היא חברה בבעלות מלאה של אנתרופיק, ולא עמותה מוכרת. החברה מסבירה שהמבנה הזה נותן גמישות בין סוגי נתינה: תרומות גדולות לארגונים ללא מטרות רווח, או חלוקות ישירות לאוכלוסיות מסוימות. סעיף אחד נכתב במפורש: אף מניה שבידי הקרן לא תשמש ללובינג או לתרומות פוליטיות, לא בארצות הברית ולא מחוצה לה.

שני מספרים שלא מתיישבים

כאן צריך לעצור, כי יש בהודעה פער שאיש לא טרח להסביר. חמישה אחוזים לקרן, אבל אנתרופיק אומרת שבסך הכל "בערך עשרים אחוז" מהמניות מוקדשות לטובת הציבור. הפער מגיע מהוספה של התחייבויות ישנות: מייסדי החברה התחייבו כבר בהקמה לתרום שמונים אחוז מההון שלהם, ותוכנית התאמת תרומות המניות לעובדים, שבה משתתפת בערך מחצית מהם, רצה מאז ההתחלה. כלומר, חלק גדול ממה שנספר כאן הוא כסף שכבר הובטח.

גם גובה הסכום עדיין לא סגור. אנתרופיק לא פרסמה שווי לקרן. הניוזלטר דה ראנדאון מעריך שחמישה אחוזים שווים בערך 48 מיליארד דולר לפי הערכת השווי של מאי. זו הערכה של הניוזלטר ולא נתון רשמי, וכדאי לקרוא אותה כך.

גם ההתחייבות הכספית הברורה היחידה בסיפור אינה חדשה: מאתיים מיליון דולר שאנתרופיק הבטיחה כבר ביוני כדי לחקור את השפעת הבינה המלאכותית על שוק העבודה. ההודעה החדשה בונה על הכסף הזה ולא מוסיפה לו.

למה דווקא עכשיו

אנתרופיק מציגה את הקרן כתשובה לנוהג נפוץ בטק: חבילות שכר שמתנפחות עבור בכירים. לפי ההודעה, במקום להגדיל מענקי מניות להנהלה, החברה מפנה את המניות לתועלת הציבור. זו הצגה אלגנטית. יש בה גם חשבון פשוט: חברה שמתקרבת להנפקה רוצה שהציבור לא יראה בה איום.

והציבור באמת חושש. הרנדאון מציין שהאמון בבינה מלאכותית יורד, ושתשלום ישיר לאנשים יעשה לתעשייה יותר מאשר עוד מאמר דעה. אנתרופיק עצמה כותבת שבינה מלאכותית "עשויה ליצור ערך כלכלי עצום, אך גם לגרום לחוסר יציבות עבור עובדים רבים". כשחברה אומרת את זה על המוצר שלה, ומקימה קרן שאחת ממטרותיה היא לרכך את המכה, היא מודה במשהו.

והנה פרט שמקבל משמעות בהקשר הזה. לפי סיכום היום של דה ניורון, בין המגויסים הטכניים החדשים באנתרופיק חלקם של העובדים הצעירים ירד מעשרים ושבעה אחוזים לתשעה, בזמן שכוח האדם הטכני בחברה ממשיך לגדול. אם כך נראה הצד הפנימי של המהפכה, קשה לצפות שהחוץ יראה אחרת. גם זו סיבה לקרן, וגם סיבה לבדוק אותה בעין חדה.

הספקנים כבר הגיעו

מאסק לא היה היחיד. דייוויד סאקס, יושב ראש משותף של מועצת היועצים של הנשיא למדע וטכנולוגיה, כתב: "שמתם עשרים אחוז מההון שלכם בחברה בערבון מוגבל. אם זה משרת את הציבור, נראה בהמשך". הוא שואל את מה שכולם שואלים: מי ייהנה, מי יפקח ומי יחליט. אנתרופיק מבטיחה לפרסם פרטים על המבנה והממשל "בחודשים הקרובים", בלי תאריך. אין גם שמות של נאמנים או של מי שיקבל את הכסף.

ויש בעיה עמוקה יותר. מניות בקרן הן לא כסף במזומן. הן שוות משהו רק אם החברה תונפק, או תימכר, או תחלק דיבידנדים. כל עוד זה לא קרה, הקרן עשירה על הנייר בלבד, ואף אדם אחד לא קיבל ממנה שקל.

שווה לשים לב גם למה שנשאר מחוץ לקרן. הכסף למחקר בטיחות, לפרשנות של מודלים ולמחקר ביו-רפואי נשאר בתוך החברה, וכך גם ההנחות בקלוד לארגונים ללא מטרות רווח ולמוסדות מדע. הקרן היא תוספת, לא תחליף, והיא נבנתה כך שלא תשנה את המאזן התפעולי של אנתרופיק. מי שחיפש כאן מהפכה בחלוקת העושר צריך לחכות לפרטים.

הצדק עם מאסק, חלקית

אני לא מתלהב בקלות ממחוות של חברות ענק, ובכל זאת אני חושב שהמהלך הזה שונה מהרגיל. לא בגלל הסכום, שעוד לא ידוע. בגלל שהוא כבול למניות ולא לתקציב שיווק. חברה שמסמנת אחוזים מהמניות שלה לקרן אינה יכולה להפסיק בשקט כשהרבעון קשה, כי ברגע שהאישור ינתן, המניות כבר לא שלה.

מאסק צודק בנקודה אחת: בסוף חשוב מה מגיע לאנשים. הקרן יכולה להפוך לערוץ אמיתי לעזרה לעובדים שיאבדו את מקומם בגלל מכונות, ויכולה להישאר שקף יפה בפרוספקט ההנפקה. ההבדל יתברר בשאלה פשוטה: מי יקבל כסף, וכמה, ומתי. עד שתהיה תשובה, אני מציע להתייחס להודעה כהתחייבות ולא כמתנה.

ובינתיים נשאר דימוי אחד שקשה להוציא מהראש: הפער בין שתי ההצעות. מצד אחד, קרן עם מבנה, כללים וסעיף נגד לובינג. מצד שני, מניה אחת לכל ילד באמריקה, בלי פרטים. הראשונה לפחות נכתבה במסמך. עכשיו נראה אם מישהו יקרא אותו עד הסוף.