כלב מחייך. הוא יושב בחדר בוער. מסביבו הכל עולה באש. והוא אומר: "This is fine."
כולם מכירים את המם הזה. הוא נולד ב-2013 בקומיקס האינטרנטי של קיי-סי גרין ומאז הפך לתמונה שמסמלת כל אדם שמתמודד עם כישלון או קטסטרופה ומנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר. השבוע, גרין גילה שסטארטאפ בינה מלאכותית לקח את הכלב שלו, שינה לו את הכיתוב, ותלה אותו בפרסומת בתחנת מטרו. בלי לבקש. בלי לשלם.
האירוניה כאן ברמה שאי אפשר להמציא: הפרסומת שמעודדת להפסיק לגייס בני אדם גנבה ממישהו שמתפרנס מיצירה אנושית.
הסטארטאפ שעשה את זה
Artisan אינה שם חדש בעולם הבינה המלאכותית הפרובוקטיבית. החברה נודעה כשקנתה שלטי חוצות ברחבי סן פרנסיסקו עם המסר "תפסיקו לגייס בני אדם." המייסד הסביר אחר כך שהכוונה היא לקטגוריית תפקידים מסוימת, לא לבני אדם בכלל. פרשנות נרחבת, כמובן.
עכשיו הם עשו צעד נוסף. לקחו אחד הממים המזוהים ביותר עם חרדת העבודה בעידן הבינה המלאכותית, שינו אותו לפרסומת, ותלו אותו ברחוב. מבלי לשלם לגרין, מבלי לבקש רשות, מבלי אפילו להודיע לו.
גרין גילה את זה כשאנשים החלו לשלוח לו צילומים. "אני מקבל יותר ויותר אנשים שמספרים לי על זה," הוא כתב ברשת החברתית בלוסקיי. "זה לא דבר שהסכמתי לו. זה נגנב כמו שבינה מלאכותית גונבת. תחבלו בפרסומת אם תראו אותה."
הבחירה הספציפית הזו לא מקרית
מה שהופך את הסיפור למשל מוסרי כל כך מדויק הוא הבחירה דווקא במם הזה.
"This is fine" אינו מם אקראי. הוא התמונה שאנשים שולחים זה לזה כשמשהו רציני מתפרק ולא רוצים להודות בזה. כשחברה מפסידה כסף אבל שולחת עדכוני "מומנטום מעולה" לצוות, זה הכלב הזה. כשמנהל יודע שהפרויקט טובע אבל מחייך בישיבה, זה הכלב הזה.
ובדיוק את הכלב הזה בחרו לפרסומת שמציעה להחליף אנשי מכירות אנושיים בנציגה דיגיטלית. כלומר: פרסומת שמוכרת את חלומות הפיטורים, נשענת על יצירה שנגנבה מאמן אנושי. הסיפור כותב את עצמו.
גרין לא לבד בדילמה הזו
גרין אינו האמן הראשון שמוצא את עצמו מתמודד עם שימוש לא מורשה ביצירתו. מאט פיורי, יוצר פפה הצפרדע, נלחם באתר קונספירציה אמריקאי על שימוש מסחרי בדמות ללא רשות והגיע לפשרה.
אמנים רבים עומדים בפני אותה דילמה: לפתוח בתביעה, לבזבז שנים ועשרות אלפי דולרים ואולי לנצח, או פשוט לתת לזה לעבור ולהמשיך לצייר. גרין אמר שהוא מחפש ייצוג משפטי. אבל הוסיף שזה "מוציא לו את האוויר מהמפרשים" שצריך לבזבז זמן על בתי משפט "במקום לשים את האנרגיה הזו בדבר שאני נלהב ממנו, שהוא לצייר קומיקס וסיפורים."
תגובת החברה
כשפנו לחברה, הם ענו: "יש לנו הרבה כבוד ליוצר וליצירתו, ואנחנו פונים אליו ישירות." בעדכון מאוחר יותר הוסיפו שקבעו איתו שיחה.
שום הכחשה. שום הסבר. שום הודאה בטעות. רק "אנחנו מכבדים" ו"קבענו שיחה." זה הסגנון הסטנדרטי של חברה שנתפסה ומנסה לצמצם נזקים.
הבעיה שמתחת לפני השטח
יש כאן משהו מעבר למקרה הספציפי. Artisan מייצגת גישה שחלק מחברות הבינה המלאכותית מאמצות: לזוז מהר, לא לשאול, ולהתנצל בדיעבד אם נתפסים. זה עובד בדרך כלל. כשנתפסים עם יצירה מוכרת כל כך, מאמן שיודע לכתוב פוסט שהולך ויראלי, והסיפור עצמו כולו אירוניה אחת גדולה, זה הופך לחדשות.
השאלה שלא שואלים מספיק
כשמדברים על בינה מלאכותית שגונבת עבודות, מדברים בדרך כלל על עובדי צווארון לבן. אבל הסיפור הזה מדגיש בעיה אחרת: חברות שמשתמשות ביצירות של אמנים כדי לשווק מוצרים שמחליפים אמנים.
אמנים, קריקטוריסטים, מאיירים שיצירותיהם הפכו לממים הם בין האנשים הפגיעים ביותר לעולם שבו בינה מלאכותית מייצרת תמונות בשנייה. ועכשיו, באירוניה מושלמת, אחת החברות שבונה את העתיד הזה השתמשה ביצירה שלהם בלי לשלם.
אם Artisan באמת מאמינה שבינה מלאכותית יכולה לייצר אמנות, היה קל ליצור גרסה משלה לכלב הבוער ולהימנע מכל הסיפור הזה. הם בחרו שלא. הם בחרו לקחת את הכלב של גרין כי הוא כבר עובד, כי הוא כבר ויראלי, כי הוא כבר מוכר.
זו לא בינה מלאכותית שמחליפה עבודה. זה בינה מלאכותית שמנצלת עבודה.
גרין סיים את הפוסט שלו בפשטות: "ממים לא יוצאים מאוויר."
במקרה הזה המם יצא מאמן שצייר אותו ב-2013 ולא מתכוון להיעלם.
