הבינה המלאכותית הכי יקרה בעולם מחכה לצינור גז

המודל יודע לפתור בעיות של מיליון דולר. היתר בנייה הוא לא יודע להוציא

בואו נתחיל מהאבסורד, כי הוא כל הסיפור.

OpenAI מאמנת מודלים שמתחרים במתמטיקאים. אורקל בונה לה מרכזי נתונים בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים. סופטבנק מגייסת חובות בהיקפים שלא נראו כמותם כדי לממן את זה. ובמרכז כל התוכנית עומד קמפוס של עד 165 מיליארד דולר במדבר של ניו מקסיקו, שאמור לצרוך 2.45 ג'יגה-וואט. בערך צריכת החשמל של כשני מיליון בתים אמריקאיים.

והכל מחכה לצינור גז באורך 29 קילומטר.

ביום חמישי, לפי דיווח בבלומברג שצוטט באתר דה נקסט ווב, אורקל שלחה ליזם של הפרויקט, יחידה של חברת ההשקעות בלו אול קפיטל, הודעת "כוח עליון". אם לא נתקלתם במונח מאז הקורונה, זה בדיוק הסעיף שכל העולם שלף במרץ 2020, כשהמגפה סגרה מפעלים, נמלים וטיסות, ואינספור חוזים הפכו בבת אחת לבלתי אפשריים לביצוע. סעיף שמשחרר צד בחוזה מההתחייבויות שלו כשקורה משהו שאין לו שליטה עליו. מגפה. מלחמה. רעידת אדמה.

הפעם זה צינור.

מה אורקל באמת ביקשה

אורקל לא בורחת. לפי טק קראנץ', היא לא מבקשת לצאת מהפרויקט כשוכרת הראשית. היא רוצה משהו עדין יותר: זכות לדחות תשלומים אם הקמפוס, שנקרא "ג'ופיטר", לא יעלה לאוויר בזמן, ב-2028.

ובאורקל מתעקשים שהכל בסדר. "פרויקט ג'ופיטר עומד בלוח הזמנים המתוכנן", מסרה החברה. גם בבלו אול הרגיעו שההתחייבויות הכספיות לא משתנות.

אז רגע. אם הכל בזמן, למה צריך כוח עליון?

כי אף אחד לא שולח הודעה כזאת על מה שהוא בטוח בו. שולחים אותה כשרוצים שתהיה ביד תעודת ביטוח ביום שזה ישתבש. בוול סטריט הבינו את זה מיד: לפי סי-אן-בי-סי, מניית אורקל ירדה ביותר מ-3% ביום הדיווח. ועוד באוגוסט אמרה אורקל שהפרויקט עומד בזמנים. חודש אחרי, היא כבר מכינה את הנייר למקרה שלא.

הצינור, הנציבה והמחלקה לאיכות הסביבה

הקמפוס אמור לרוץ על תאי דלק של בלום אנרג'י, שצורכים גז טבעי. את הגז צריך להביא מבחוץ, וכאן מתחיל הסיפור האמיתי.

משרד הקרקעות של מדינת ניו מקסיקו דחה במרץ את הבקשה להעביר את צינור הגז בשטח שלו. ביולי הוא דחה אותה שוב. נציבת הקרקעות, סטפני גרסיה ריצ'רד, הצביעה על הפליטות ועל העומס על המים ועל שאר המשאבים המקומיים. אנרג'י טרנספר, החברה שבונה את הצינור, שינתה את התוואי כך שיעבור בשטח פדרלי, ודחתה את מועד ההפעלה מ-15 באוגוסט ל-1 בפברואר 2027.

וזה עוד לא נגמר. גם היתר איכות האוויר למערכת תאי הדלק תלוי ועומד, ולמחלקת הסביבה של המדינה יש עד 23 בנובמבר להחליט. בינתיים תושבים וארגוני סביבה נלחמים בפרויקט, והוא הפך לסוגיה פוליטית לקראת בחירות האמצע. אורקל, לפי בלומברג, יצאה בקמפיין הסברה בניו מקסיקו כדי לשכנע את המתנגדים.

תחשבו על זה רגע: אחד מפרויקטי הדגל של סטארגייט, התוכנית שאורקל, OpenAI וסופטבנק הכריזו עליה עם טראמפ בבית הלבן, תלוי כרגע בתוואי של צינור ובחותמת של מחלקה סביבתית אחת.

באותו שבוע: מנוע של מטוס על-קולי שלא יפעיל אף מרכז נתונים

ואם צינור שתקוע במדבר נשמע לכם כמו תקלה מקומית, הנה הסיפור השני של אותו שבוע, והוא עוד יותר מוזר.

בום סופרסוניק היא חברה שמנסה להחזיר לעולם את הטיסה העל-קולית, בעקבות הקונקורד. בשנה שעברה היא הבינה שיש לקוח רעב יותר מחברות תעופה: מרכזי נתונים. אז היא לקחה את המנוע שהיא מפתחת למטוס, ששמו סימפוני, והפכה אותו לטורבינת גז קרקעית בשם סופרפאואר. כ-80% מהחלקים משותפים. מנוע סילון שעומד על הקרקע ומייצר חשמל לבינה מלאכותית. אי אפשר להמציא את זה.

לקוחת ההשקה הייתה קרוזו, החברה שבנתה את הקמפוס הענק באבילין שבטקסס, זה שמספק כוח מחשוב ל-OpenAI. היא התחייבה לקנות 29 טורבינות של 42 מגה-וואט כל אחת, ב-1.25 מיליארד דולר. השבוע, לפי טק קראנץ', העסקה בוטלה.

מנכ"ל בום, בלייק שול, כתב שטורבינות "כבר לא חלק מתמהיל החשמל העיקרי של קרוזו בטווח הקרוב". בקרוזו אמרו שהם "נשארים גמישים". בום גייסה 300 מיליון דולר בשנה שעברה בעיקר בשביל העסק הזה, ואיבדה עכשיו את הלקוחה הראשונה שלה. לפי שול, יש לקוחות אחרים בצנרת, 250 מגה-וואט כבר בשנה הבאה.

והאירוניה? קרוזו בונה עכשיו באבילין קמפוס נוסף של 900 מגה-וואט עבור מיקרוסופט, שיפעל דווקא על טורבינות גז באתר. טורבינות עדיין בתמונה. רק לא של בום.

צוואר הבקבוק זז

לפני שנתיים כולם דיברו על מחסור בשבבים של אנבידיה. היום השבבים קיימים. מה שחסר זה חשמל, היתרים וצינורות. כתבנו כאן לפני שבועיים על ההערכה שמרכזי הנתונים בארה"ב ישרפו יותר גז מגרמניה ויפן ביחד. זה המחיר. ומסתבר שיש מי שלא מוכן לשלם אותו בשקט.

גם OpenAI עצמה כבר הרגישה את זה: היא הפסיקה לקבל מנויים חדשים למנוי היקר שלה כי לא היה מספיק כוח מחשוב. כשהחברה הכי חמה בעולם מוותרת על כסף כי אין לה איפה להריץ את המודל, זו כבר לא בעיה של תכנון. זו תקרה פיזית.

וכל חודש של עיכוב בג'ופיטר הוא חודש שבו מיליארדים של חוב עובדים בלי להחזיר תשואה.

מי ישלוף את הסעיף הבא?

אני לא חושב שג'ופיטר ייקבר. אורקל תמצא דרך, הצינור יעבור בסוף, והקמפוס יעלה, אולי באיחור. אבל הודעת כוח עליון היא לא סתם מסמך משפטי. היא הודאה, בכתב, שמשהו גדול יותר ממך עלול לשבש את התוכנית.

ובתעשייה שמתנהגת כאילו העתיד כבר נקנה ושולם, זה משפט שלא שמענו הרבה.

מאחורי כל צ'אטבוט חכם יש צינור גז, פקיד עם חותמת, ושכונה שלא רוצה תחנת כוח ליד הבית. המודל יכול לפתור בעיות של מיליון דולר.

היתר בנייה הוא עדיין לא יודע להוציא.