מרכזי הנתונים בארה"ב ישרפו יותר גז מגרמניה ויפן ביחד

שוומאר פיטס גדל ליד בית הזיקוק. עכשיו מציעים לו מרכז נתונים באותו מקום

בשכונת גרייס פרי בדרום מערב פילדלפיה עמד עד 2019 בית הזיקוק הגדול בחוף המזרחי, כזה שעיבד עד 335 אלף חביות נפט ליום. הוא נסגר אחרי פיצוץ. שוומאר פיטס גדל שם, ובמשך שנים לא הבין למה כל כך הרבה אנשים סביבו חולים.

ואז, בשנת 2018, הוא ראה שולחן של ארגון סביבתי מקומי עם דף שמפרט מחלות שקשורות לחיים ליד בית זיקוק. "אני מסתכל על כל המחלות בדף הזה, ואני אומר לעצמי: לאמא שלי יש את זה, לאחות שלי יש את זה, לשכן שלי יש את זה. בכל בית מישהו סובל ממשהו ברשימה".

בקיץ האחרון סימנו גורמים בעיריית פילדלפיה שני אתרים אפשריים למרכזי נתונים. אחד מהם בגרייס פרי.

ביום שני יותר ממאה אנשים הפגינו מול העירייה. סוניה סנדרס, שבעלה מת מסרטן עצם נדיר ב-2020 בלי שעישן או שתה מימיו, אמרה שם: "אנחנו לא רוצים מרכזי נתונים. אנחנו לא רוצים את הזיהום, לא רוצים את הרעש, ואנחנו יודעים שהם לא יביאו לנו עבודות".

המספר שהוכפל תוך תשעה חודשים

ביום שלישי פרסמה זרוע המחקר של בלומברג תחזית חדשה, וכדאי לקרוא אותה לאט.

עד 2035, צריכת הגז הטבעי שתידרש כדי לייצר חשמל למרכזי נתונים בארה"ב תגדל ב-15 מיליארד רגל מעוקב ביום. התוספת הזו לבדה גדולה מכל צריכת הגז הנוכחית של כל מדינה בעולם, למעט סין, רוסיה, איראן וארה"ב עצמה. בהשוואה אחרת: יותר מגרמניה ויפן ביחד.

בדצמבר האחרון אותו גוף מחקר חזה 6.9 מיליארד רגל מעוקב ביום. תשעה חודשים לאחר מכן המספר יותר מהוכפל. זו לא טעות חישוב. זו מהירות.

הנרי איטון, האנליסט שהוביל את המחקר, לא מנסה למכור ודאות. לדבריו טווחי השגיאה "די גדולים, בשני הכיוונים, למען האמת", ותחזיות הביקוש שלהם "בהחלט לא נמוכות, אבל הן גם לא הגבוהות בשוק". וודמאקנזי הגיעה ביולי למספר כמעט זהה, והכריזה שעשור הגז הזול בארה"ב מגיע לסופו.

הגז צפוי לספק 69% מהחשמל שמתקנים חדשים המחוברים לרשת יזדקקו לו. הסיבה פשוטה: תחנות גז יודעות להאיץ מהר, ומרכז נתונים עובד 24 שעות ביממה, בלי שמש ובלי רוח.

ויש שכבה שנייה, שקטה יותר. מטא, מיקרוסופט, גוגל ואמזון מכריזות על תחנות גז פרטיות שעוקפות את הרשת לגמרי. בין 2.9 ל-3.4 מיליארד רגל מעוקב ביום עד 2035, בערך כמו כל מה שמרכזי הנתונים בארה"ב צורכים היום.

מי משלם את החשבון?

שריפת רגל מעוקב אחת של גז טבעי משחררת שווה ערך ל-60 גרם פחמן דו-חמצני, כולל הפקה, עיבוד והובלה. התוספת ממרכזי נתונים לבדה תייצר מיליון טון מטרי של גזי חממה בכל יום. זה בערך 12% מסך הפליטות הנוכחיות של ארה"ב.

כלכלית זה מסובך אפילו יותר. יצרני הגז האמריקאים אמורים להעלות תפוקה ב-35 מיליארד רגל מעוקב ביום עד 2035, ועדיין יחסרו להם כ-11 מיליארד כדי לעמוד בביקוש, כי במקביל גם ייצוא הגז הנוזלי מזנק. מתיו סמית', מייסד כרונומטר הולדינגס, ניסח את זה בריאיון שצבר 1.6 מיליון צפיות: עד סוף העשור "תתחילו לראות קרב סכינים על גז טבעי", והמפסידים הגדולים יהיו הצרכנים האמריקאים.

לא כולם מסכימים. בן דל מקימרידג' אנרג'י חולק על כך מכל וכל, וטוען שהתעשייה עמדה בכל גל ביקוש עד היום ועוד הורידה עלויות תוך כדי.

אבל יש מספר אחד שקשה להתווכח איתו. פי-ג'יי-אם, מפעילת הרשת החשמלית הגדולה בארה"ב, כבר מזהירה שהמגזר עובר מעידן של ניהול עודפי חשמל לעידן של ניהול מחסור. במזכר פנימי ממאי היא כתבה שבניית תחנת גז חדשה אורכת לפחות ארבע שנים גם בהנחות אופטימיות. מרכז נתונים נבנה הרבה יותר מהר.

ובווירג'יניה הצפונית, בירת מרכזי הנתונים של אמריקה, עלות פרויקט קווי מתח שנועד בין השאר לשרת את התעשייה הזו כמעט הוכפלה. את ההפרש הזה מישהו ישלם בחשבון החשמל הביתי שלו.

71% אמרו לא, ואף אחד לא שאל אותם

גאלופ שאלה לראשונה במרץ האם אמריקאים תומכים בבניית מרכז נתונים לבינה מלאכותית באזור מגוריהם. 71% התנגדו, מתוכם 48% התנגדו נחרצות. לשם ההשוואה, 53% בלבד התנגדו לבניית כור גרעיני באזור מגוריהם. שיא ההתנגדות לכורים גרעיניים מאז 2001 עמד על 63%.

מרכזי נתונים הצליחו לעבור את הגרעין.

וההתנגדות הזו לא מפלגתית במיוחד: 56% מהדמוקרטים, 48% מהעצמאים ו-39% מהרפובליקאים התנגדו נחרצות. אין הבדל של ממש לפי גיל, גזע, השכלה או הכנסה. כשביקשו מהמתנגדים לפרט למה, חצי דיברו על משאבים, מים וחשמל. 15% אמרו במפורש: חשבון חשמל גבוה יותר.

הפוליטיקאים כבר קולטים. מושלת ניו יורק קתי הוקול חתמה על צו שמקפיא אישורי פרויקטים גדולים חדשים, ואמרה שמרכזי נתונים צריכים להיבנות רק במקומות שרוצים אותם. מורטוריום כזה או אחר כבר אושר בדנוור, אינדיאנפוליס, אשוויל, שארלוט ורינו.

וברקע כל זה, נשיא ארה"ב כינה השבוע את ההתנגדות למרכזי נתונים "קונספירציה חולה" שמשרתת את סין.

זה כבר לא תיאורטי גם אצל ספקיות המודלים. לפני שבוע OpenAI הקפיאה מכירות של המנוי היקר שלה מסיבה אחת: אין מספיק חשמל.

אצלנו בישראל השיחה הזו כמעט לא קיימת. אנחנו מתלהבים ממודלים, מסוכנים, מכלים חדשים שיוצאים כל שבוע, ומעט מאוד מדברים על מה מזין אותם. כל פרומפט שאני מריץ, כל תמונה שאני מייצר להרצאה, יושבים בסוף על טורבינת גז שמישהו בנה ליד הבית של מישהו אחר.

שוומאר פיטס לא מתווכח על קצב הפיתוח של מודלים, ולא אכפת לו מי ניצח באיזה מדד ביצועים. הוא רק לא רוצה לקבור עוד שכן. זו כנראה הסיבה שהוא עומד מול העירייה וצועק, ואנחנו לא.