אפל בנתה שעון שמקשיב לכל השיחות. אתכם היא שאלה, את מי שמולכם לא
תחשבו על פגישת הורים. אתם יושבים מול המחנכת, מדברים על הילד שלכם, על הקושי בחשבון, על מה שקורה בבית בערבים. המחנכת עונדת שעון.
בסוף השיחה, השעון שלה יגיש לה סיכום מסודר של מה שאמרתם. כותרת, תקציר, נקודות מפתח. הכל מנוסח יפה, הכל שמור אצלה, והכל מוצפן מקצה לקצה כדי שאף אחד חוץ ממנה לא יוכל לגשת אליו.
אף אחד לא שאל אתכם.
ב-9 בספטמבר, באירוע ההשקה השנתי שלה, הציגה אפל משפחת יכולות חדשה בשם "אודיו אינטליג'נס" לאפל ווטש סדרה 12 ולאולטרה 4. ארבע פונקציות, כולן מבוססות על המיקרופון של השעון, כולן רצות על שבב אס-11 החדש של אפל. השעון יוצא למכירה ב-18 בספטמבר, ב-399 דולר.
מה השעון הזה באמת עושה?
שתיים מהיכולות הן נחמדות ולא מעניינות במיוחד. זיהוי צלילים מתריע על אזעקות, פעמוני דלת ובכי של תינוק, ומיועד בעיקר לכבדי שמיעה. שזאם מזהה אוטומטית שיר שמתנגן ברקע ומציג את השם.
השתיים האחרות הן סיפור אחר לגמרי.
לייב ריווינד מאפשר לכם ללחוץ פעמיים על הכתר הדיגיטלי ולראות קטע טקסט של 15 השניות האחרונות שנאמרו. פספסתם מילה, לא הבנתם מונח, נכנסתם באמצע משפט. לחיצה כפולה, והטקסט על המסך.
סירי ריקאפ עושה משהו הרבה יותר גדול. הוא מאזין באופן סביבתי לאורך היום, ומייצר סיכומים של השיחות שלכם. ישיבת צוות, פגישת הורים, שיחה עם רופא. הסיכומים נשמרים באפליקציית סירי ונמחקים אוטומטית אחרי שבעה ימים, אלא אם תבחרו לשמור אותם.
הפעלת סירי ריקאפ נעשית לפי לוח זמנים או לפי מיקום. "רק בעבודה". "אף פעם בלילה". או פשוט דלוק, כל הזמן.
ההנדסה כאן באמת מרשימה
אני רוצה להיות הוגן עם אפל, כי מה שהיא בנתה כאן מבחינה טכנית הוא לא טריוויאלי.
לפי מסמך הפרטיות הרשמי של אפל, שום קובץ אודיו לא נוצר ולא נשמר. האודיו זורם לתוך מקטע מבודד בחומרה בתוך השבב, שאפל קוראת לו סיקיור אקסקלייב, ונמחק מיד אחרי העיבוד. מערכת ההפעלה לא יכולה לגשת אליו. האפליקציות לא יכולות. אפל עצמה לא יכולה.
ובשביל לייצר את הסיכום, המערכת לא שולחת את התמלול המלא. היא שולחת גרסה מכווצת שאורכה פחות ממחצית המקור, אחרי שהסירה מילות מילוי, כפילויות וכל מה שמעיד על נימת השיחה. הטקסט המכווץ הזה עובר מוצפן לשרתי פרייבט קלאוד קומפיוט, מקבל סיכום, וחוזר.
ויש עוד פרט אחד שהוא כנראה החכם ביותר בכל התכנון: המערכת לא מייחסת דברים לדוברים. בכוונה. אין "יוסי אמר", אין "דובר א' לעומת דובר ב'". הסיכום יכול להכיל שמות אם הם נאמרו בשיחה, אבל הוא לא בונה פרוטוקול.
זאת לא הצהרת שיווק. זאת ארכיטקטורה. מישהו באפל ישב וחשב על זה ברצינות.
וכל ההגנות האלה מגנות על אדם אחד בלבד
וזאת בדיוק הבעיה.
תקראו שוב את רשימת ההבטחות: הנתונים שלכם נשארים שלכם. רק אתם יכולים לגשת לסיכומים. אתם שולטים מתי הפיצ'ר פעיל. אתם יכולים לערוך ולמחוק. הכל מוצפן מקצה לקצה בין המכשירים שלכם.
"שלכם". "אתם". שוב ושוב.
ומי שיושב מולכם? הוא לא בעל המכשיר, הוא לא סימן וי על שום הסכמה, והוא לא יודע שהשיחה הזאת הופכת עכשיו לפסקה בטלפון של מישהו אחר. ההצפנה מקצה לקצה לא מגנה עליו. היא מגנה על הסיכום של הדברים שהוא אמר, מפניו.
אפל כן חשבה על הסביבה, חלקית. ללייב ריווינד היא בנתה התראה של ממש: צליל שמתנגן מהרמקול של השעון גם אם הוא במצב שקט, אנימציה על כל המסך, וסמן מיקרופון. הכל כדי שהאנשים מסביב ידעו שהפיצ'ר הופעל.
לסירי ריקאפ אין שום דבר מזה. הפיצ'ר שרץ ברקע לאורך שעות, זה שמייצר את הסיכומים, הוא בדיוק זה שלא מודיע לאף אחד.
בפורום של מק-רומורס, התגובה עם הכי הרבה לייקים אמרה את זה בקצרה: זה דיסטופי בצורה עצובה. אחריה הגיעה תגובה שקלעה עוד יותר טוב. אפל מתעסקת בפרטיות של מי שמחזיק במכשיר, ולא מקדישה מספיק מחשבה למי שנמצא סביבו.
מישהו שם כתב שהוא מקווה שמקומות עבודה יאסרו אפל ווטש. תוך שנה זאת תהיה שורה בתקנון של חברות, לא בדיחה בפורום.
ויש כאן גם שאלה משפטית שאף אחד עוד לא יודע לענות עליה. שרה פרז כתבה בטק קראנץ' שיצרניות מכשירי הקלטה אחרות פשוט מזהירות את הלקוחות שלהן לקבל הסכמה כנדרש בחוק, ומעבירות את האחריות אליהם. אצל אפל אין הקלטה בכלל, רק טקסט שהמערכת ייצרה. האם סיכום כזה קביל כראיה בבית משפט? בלי קובץ אודיו לאמת מולו, אף אחד לא באמת יודע.
לאן זה הולך מכאן?
הפיצ'רים האלה יוצאים בבטא בהמשך השנה, באנגלית בלבד, ולייב ריווינד וסירי ריקאפ ידרשו אייפון 16 ומעלה, למעט דגם ה-16אי. באיחוד האירופי הם לא יהיו זמינים בהשקה, מה שאומר לכם בערך כל מה שצריך לדעת על איך רגולטור אירופי מסתכל על זה. וילדים מתחת לגיל 13 לא יקבלו גישה בכלל.
אפל, מצידה, כותבת במסמך שלה, תחת הכותרת "היו מודעים לאנשים סביבכם", משפט קטן ומנומס: האודיו לא מוקלט ולא נשמר ואין ייחוס לדוברים, אבל התחשבו במי שנמצא סביבכם במקומות שבהם השיחות עשויות להיות פרטיות או רגישות.
זאת כל התשובה. חברה בשווי קרוב לחמישה טריליון דולר בנתה מקטע חומרה מבודד, שרתי ענן שניתן לאמת אותם חיצונית, והצפנה שאפילו היא לא יכולה לפרוץ, וכשהגיעה לשאלה מה עם האדם השני בחדר, היא כתבה בקשה יפה.
אני לא חושב שזה מרושע. אני חושב שזה פשוט בלתי פתיר. אין דרך טכנית לבקש הסכמה מחדר. אין ממשק שבו ארבעה אנשים בישיבה מאשרים שהם מוכנים להיות מסוכמים. אז הפכו את זה לבעיה של נימוסים.
וזאת השורה שכדאי לזכור. במשך עשור אפל מכרה לנו את הפרטיות כמוצר, והיא באמת סיפקה אותה. אלא שהיא סיפקה אותה ללקוח. לא לאדם שיושב מולו.
בפעם הבאה שאתם יושבים מול מישהו ומדברים על משהו שחשוב לכם, תעיפו מבט על פרק היד שלו. אף אחד לא ביקש מכם רשות.
