בחלל קר, אבל השבבים של גוגל מתחממים מדי
ביום חמישי בבוקר המריא טיל פלקון 9 של ספייס-אקס מבסיס ונדנברג שבקליפורניה. בבטן שלו היו יותר ממאה מטענים שונים. אחד מהם, לוויין בגודל של מקרר, נושא משהו שמעולם לא היה שם קודם: ארבעה שבבי בינה מלאכותית של גוגל.
הלוויין נקרא "אם-וי-פי", ראשי תיבות באנגלית של "מוצר מינימלי ישים", וזה שם מדויק להפליא. הוא אמור להוכיח דבר אחד בלבד: שאפשר להריץ בינה מלאכותית בחלל בלי שהכול יישרף, יקפא או ישתגע מקרינה.
והנה הפרט שהכי הצחיק אותי: השבבים יעבדו בפרצים של רבע שעה בערך, ואז יכבו כדי לא להתחמם יותר מדי.
בחלל. איפה שאמור להיות קר.
מסתבר שזו בדיוק הבעיה. בוואקום אין אוויר שיסיע את החום הלאה, אז שבב שעובד קשה פשוט נשאר עם החום שלו. לפי אתר פיילוד, המאמר של גוגל עצמה מגדיר את ניהול החום כאתגר מרכזי, והשבבים בלוויין הראשון יצטרכו לכבות כל 15 עד 20 דקות.
מה בדיוק גוגל שלחה למעלה?
הפרויקט נקרא "סאנקאצ'ר", לוכד השמש, וגוגל מתייחסת אליו כאל "מונשוט", אחד מאותם פרויקטים מטורפים לטווח ארוך שאולי יצליחו ואולי לא. את הלוויין בנתה חברת פלאנט, שמתמחה בצילום כדור הארץ מהחלל.
בתוכו יש ארבעה מעבדי בינה מלאכותית מדגם טריליום, השבבים שגוגל מפתחת כמתחרה לכרטיסים של אנבידיה. זה בערך שרת אחד. לוח סולארי מספק להם כקילוואט חשמל, והם יריצו שאילתות של ג'מיני כדי לבדוק אם משהו משתבש.
"עשינו בדיקות על הקרקע, אבל אין בדיקה שטובה כמו הדבר האמיתי," אמר לטק קראנץ' טרוויס בילס, המנהל בגוגל שאחראי על הפרויקט.
ומה עם הקרינה? גוגל בדקה את השבבים במאיץ חלקיקים, ואז גילתה שהיא טעתה בבדיקה. סידור השבבים במעבדה הגן עליהם יותר ממה שיגן עליהם בחלל, והיא נאלצה לחזור על הניסויים. בסבב השני היו קצת יותר שגיאות, אבל בגוגל עדיין בטוחים שהשבבים יחזיקו חמש שנים, אורך החיים של לוויין.
בילס הסביר את זה ככה: לענות על שאלות של משתמשים, זה בסדר גמור. שיעור השגיאות הוא בערך אחת למיליון. אבל לאמן מודל ענק, עם אלפי שבבים שרצים חודשים ברצף? "זה כבר היה בעייתי," הוא הודה.
כלומר, החלל טוב לשימוש במודלים. לא ליצירה שלהם. לפחות בינתיים.
81 לוויינים בקילומטר אחד
הלוויין של היום הוא רק צעד ראשון. גוגל ופלאנט כבר מתכננות לשנה הבאה שני לוויינים שנבנו במיוחד למשימה, שידברו זה עם זה בקרן לייזר ויעבדו ברציפות, בלי הפסקות קירור.
והחזון הסופי? צביר של 81 לוויינים שטסים במבנה צפוף, כולם בתוך רדיוס של קילומטר אחד, ומעבדים מידע במקביל כמו חוות שרתים אחת גדולה. כל לוויין כזה אמור לשאת בעתיד מדף שרתים שלם, ולצרוך 50 עד 100 קילוואט.
"אנחנו מנסים להסתכל קדימה, לא רק על מה שקיים היום, אלא על מה שיהיה בעוד חמש שנים," אמר בילס.
הבעיה היא לא השבבים. הבעיה היא הטילים
באותו יום פרסמה גוגל גרסה מעודכנת של המאמר שלה על חוות שרתים בחלל, הפעם אחרי ביקורת עמיתים, בכתב העת המדעי "ג'ול". ושם מסתתר המספר הכי מעניין בכל הסיפור.
החוקרים מחשבים שכאשר מחיר השיגור ירד ל-200 דולר לקילוגרם, שיגור של קילוואט אנרגיה סולארית לחלל יעלה כ-810 דולר לשנה. זה בערך מה שחוות שרתים אמריקאית משלמת היום על חשמל. במילים אחרות: בנקודה הזו, החלל הופך לתחרותי.
מתי נגיע לשם? לפי גוגל, ספייס-אקס מורידה מחירים בקצב של בערך 20% בשנה מאז הטיל הראשון שלה, פלקון 1. אם הקצב יימשך, 200 דולר לקילוגרם אפשרי סביב 2035.
אבל יש תנאי. כדי לשמור על קצב הירידה הזה, הטיל הענק של ספייס-אקס, סטארשיפ, יצטרך להעלות למסלול 370 אלף טון. זה אומר בערך 1,800 שיגורים בעשר שנים, 180 בשנה, וזה בהנחה שכל טיל נושא 200 טון.
לשם ההשוואה: סטארשיפ עוד לא טס יותר מחמש פעמים בשנה אחת.
אילון מאסק, מצדו, כבר הבטיח שסטארשיפ יטוס כל שעה ב-2029. אבל מאסק מבטיח הרבה דברים.
ועוד פרט קטן ששווה לזכור: גוגל היא משקיעה גדולה בספייס-אקס. כשהיא מפרסמת מאמר שאומר שעתיד הבינה המלאכותית תלוי ב-1,800 שיגורים של סטארשיפ, היא לא בדיוק צופה ניטרלית.
למה בכלל לטוס לחלל?
כי על הקרקע נגמר המקום. ונגמר החשמל.
כתבנו כאן על מרכזי הנתונים בארה"ב, שישרפו יותר גז מגרמניה ויפן ביחד, ועל פרויקט הבינה המלאכותית הכי יקר בעולם, שתקוע ומחכה לצינור גז. חוות שרתים צריכות כמויות אדירות של חשמל ומים, ובכל מקום בעולם השכנים כבר מתחילים להתלונן. בחלל השמש זורחת כמעט כל הזמן, אין שכנים, ואין ועדת תכנון.
וגוגל לא לבד. על אותו טיל טסו גם ניסויים של חברות אחרות שרוצות את אותו דבר. לפי פיילוד, חברת קאובוי ספייס תנסה כבר בסוף אוקטובר להקרין אנרגיה סולארית לכדור הארץ בקרן לייזר, וחברת סטאר קאצ'ר תנסה להעביר חשמל בין שתי חלליות. בטק קראנץ' דיווחו שגם הסטארטאפ סאטלייט, שגייס באותו יום 8 מיליון דולר, שלח מטען משלו.
"עברנו את השלב שבו שואלים אם יהיו אנשים שיריצו בינה מלאכותית בחלל," אמר ג'וזף יאפה, סמנכ"ל התפעול של קאובוי ספייס. "אנחנו מתמקדים בבניית התשתית לזה."
אז מתי ג'מיני יענה לכם מהחלל?
לא מחר. וכנראה גם לא בעשור הזה, לפחות לא בהיקף שמשנה משהו.
מה שגוגל שיגרה ביום חמישי הוא לא חוות שרתים. זה שרת אחד שצריך הפסקת קפה כל רבע שעה. אבל אני זוכר שגם הטלפון הנייד הראשון היה בגודל של לבנה, והסוללה שלו החזיקה חצי שעה.
ההבדל הוא שאת הטלפון לא היו צריכים לשגר לחלל 1,800 פעמים.
מה שבאמת מעניין אותי בסיפור הזה הוא לא הטכנולוגיה, אלא מה שהיא מספרת עלינו. אנחנו בונים מוחות מלאכותיים שרעבים לחשמל כל כך, שכדור הארץ כבר לא מספיק להם. אז אנחנו מתכננים לשלוח אותם לשמש.
ובינתיים, ארבעה שבבים קטנים מקיפים את כדור הארץ, עובדים רבע שעה, ונחים.
