פרפלקסיטי בנתה עובד דיגיטלי שלא ישן. עכשיו היא נועלת אותו בכספת
תדמיינו עובד שאתם שולחים למשימה בבוקר יום ראשון, ואז נוסעים לחופשה. אתם חוזרים כעבור שבוע, והוא בדיוק באמצע המשימה, זוכר כל פרט, ממשיך בדיוק מהנקודה שבה עצר. זה בדיוק מה שפרפלקסיטי בנתה, רק שהעובד הזה הוא לא בן אדם. זה סוכן בינה מלאכותית, וכדי שהוא יוכל לעבוד ככה, בלי השגחה, לאורך ימים ושבועות, הייתה צריכה תשתית שלמה מאחוריו.
השבוע פרפלקסיטי הכריזה על ספייס (SPACE), פלטפורמת "ארגזי חול" (sandboxes) שמריצה את הסוכן שלה, קומפיוטר. וזה מסביר הרבה יותר מסוכן אחד. זה מגלה משהו על לאן כל תעשיית ה-AI הולכת.
קומפיוטר הוא לא צ'אטבוט. הוא עובד
קומפיוטר, שיצאה לדרך בפברואר, מתפקדת כמעין "עובד דיגיטלי". מקבלים ממנה מטרה בשפה חופשית, והיא מפרקת אותה למשימות רב-שלביות, ומפעילה יותר מ-19 מודלים שונים כולל קלוד, ג'מיני וגרוק כדי לגלוש באינטרנט, לשלוח מייל, לעבוד בנושן ובסלאק, ולנהל נתונים. היא זוכרת עבודה קודמת, את הסגנון האישי של המשתמש, ואפשר להשאיר אותה לפעול לבד. אפשר גם להגדיר לה לוח זמנים ולתת לה לפעול כשמידע מסוים משתנה, לאורך שעות, ימים ואפילו חודשים.
זו בדיוק הבעיה. סוכן שרץ לבד במשך שבוע צריך גישה לדברים רגישים באמת: קבצים, סיסמאות, חשבונות מייל. ואז נשאלת השאלה שכל חברת AI עסקית מתמודדת איתה עכשיו: איפה בדיוק הסוכן הזה רץ, ומה יקרה אם משהו ישתבש?
שלוש שכבות, ואף אחת מהן לא סומכת על השנייה
פרפלקסיטי בדקה פתרונות מדף קיימים ומצאה שכולם מתפשרים על אחד משלושה דברים: יכולת, יעילות או אבטחה. חלק מהפתרונות מבודדים היטב אבל חושפים סיסמאות בתוך הסביבה עצמה. אחרים מריצים משימות קצרות מצוין אבל מאבדים את המצב שלהן כשמשימה נמשכת שעות.
ספייס בנויה משלוש שכבות נפרדות. שכבת הבקרה מנהלת את מחזור החיים של כל ארגז חול, מחליטה מתי לפתוח אחד חדש ומתי למחוק אחד שסיים. שכבת השירותים בצומת מנתבת תעבורת רשת ומעבירה פרטי התחברות מבחוץ, בדיוק ברגע שהם נדרשים, ולא לפני. וברמת ארגז החול עצמו, כל משימה רצה בתוך מיקרו-מכונה וירטואלית מבודדת מסוג פיירקרקר (Firecracker), טכנולוגיה שאמזון פיתחה במקור בשביל השירותים למבדה ופארגייט. מכונה כזו עולה תוך חמש מילישניות בלבד, אבל מבודדת לגמרי ברמת החומרה, לא רק ברמת תוכנה כמו קונטיינר רגיל.
התוצאה: אם סוכן נפרץ, אין לו דרך להגיע לסיסמאות של המשתמש. אין לו גישה למשהו מעבר למשימה שהוגדרה לו, לא משנה כמה זמן הסשן נמשך.
מכונת הזמן שזוכרת הכל
הפיצ'ר הכי יומיומי בספייס הוא כנראה גם המרשים ביותר. המערכת שומרת תמונות מצב מתגלגלות של כל סשן, כולל זיכרון חי וקבצים, בתדירות של פעם בדקה, ויכולה לחזור אחורה עד שבוע שלם. משתמש יכול לעזוב באמצע משימה, לחזור בעוד שבוע, והסוכן ימשיך בדיוק מאיפה שעצר.
זה עובד גם כשהחיבור מתנתק. הסשן עצמו נשאר חי, מתפצל למספר ארגזי חול במידת הצורך, בזמן שכל ארגז בודד נמחק ונוצר מחדש כל הזמן. שום נתון לא "גר" קבוע במקום אחד. הוא פשוט נוסע איתו.
ללקוחות ארגוניים יש אפילו שליטה נוספת: הם יכולים להביא מפתחות הצפנה משלהם. אם הלקוח מבטל את המפתח, ארגזי חול חדשים פשוט לא יכולים לעלות, והנתונים הישנים לא ניתנים לפענוח יותר. לחברות שעובדות עם מידע רגיש במיוחד, המערכת גם רצה במצב מקומי לגמרי, מנותקת מהאינטרנט.
עשרה שבועות, ומיליוני ארגזי חול בשבוע
מה שבולט הוא הקצב. פרפלקסיטי בנתה את ספייס מרעיון למוצר תוך עשרה שבועות, ומשתמשת בה פנימית כבר חודשיים. בשבוע האחרון בלבד המערכת תמכה ביותר ממיליון ורבע יצירות של ארגזי חול, וכמעט 12 מיליון חיבורים מחדש אליהם.
בבדיקה מוקדמת על שבבי ורה החדשים של אנבידיה, זרימות עבודה בסגנון קומפיוטר רצו כמעט פי אחד וחצי מהר יותר מהתשתית הנוכחית, והצליחו להפעיל ארגזי חול מקבילים כמעט פי שניים מהר יותר. זה סימן מוקדם לכך שהחומרה החדשה של אנבידיה מתאימה בול לסוג העומס הזה.
למה זה נוגע לכולם, לא רק למי שמריץ סוכנים
פרפלקסיטי היא לא לבד בזירה הזאת. אנתרופיק משיקה את קלוד קו-וורק, אופן-איי-איי את ג'יפיטי וורק, ושתיהן מתמודדות עם אותה בעיה בדיוק: איך נותנים לבינה מלאכותית לפעול באופן עצמאי, לאורך זמן, בלי להפוך כל משתמש לסיכון אבטחה מהלך. ההבדל הוא שפרפלקסיטי, חברה שהתחילה כמנוע חיפוש, בחרה להתמודד עם השאלה הזאת על ידי בניית תשתית משלה מהיסוד, במקום להשתמש במוצר מדף.
זה אולי הסימן האמיתי לאן הזירה הזאת נעה. הקרב הבא בין חברות ה-AI לא יוכרע רק לפי איזה מודל חכם יותר. הוא יוכרע לפי מי מוכן לתת לבינה מלאכותית לגעת בקבצים האמיתיים שלכם, בלוח הזמנים האמיתי שלכם, בעבודה האמיתית שלכם, בלי שתפחדו ממה שיקרה כשתפנו את הגב.
