יש רגע בכל תביעה שבו מסמך פנימי אחד עושה את כל העבודה
בתביעה הזאת זה משפט קצר מתוך מסמך תכנון של אנתרופיק משנת 2024, שנחשף בהליך משפטי קודם: "אנחנו לא רוצים שיֵדעו שאנחנו עובדים על זה."
ביום שישי האחרון, 28 באוגוסט, הגישו סוני מיוזיק פאבלישינג וורנר צ'אפל תביעה בבית המשפט הפדרלי במחוז הצפוני של קליפורניה נגד אנתרופיק, היוצרת של קלוד. לפי מיוזיק ביזנס וורלדוויד, שהשיג את כתב התביעה המלא, המוציאות לאור מכנות את המעשים "אחת הגניבות הגדולות והבוטות ביותר של קניין רוחני בהיסטוריה".
ובתוך התביעה, לצד אנתרופיק כחברה, מופיעים שני שמות פרטיים: דריו אמודאי, המנכ"ל והמייסד, ובן מאן, שותפו לייסוד. אישית. לא כנושאי משרה, אלא כנתבעים.
מה בדיוק הן טוענות?
שאנתרופיק אימנה את קלוד על עשרות אלפי יצירות מוזיקליות שהזכויות עליהן שייכות להן, בלי רישיון ובלי תשלום. ברשימת השירים שמופיעים בכתב התביעה: "עין הנמר", "כל מה שאני רוצה לחג המולד זה אתה", "אין הר גבוה מספיק", "ספטמבר", "הללויה", ו"טבעות נייר" של טיילור סוויפט.
הטענה המרכזית נשענת על ממצאים מתיק קודם, תיק הסופרים, שבו שופט באותו מחוז תיאר את התנהלות החברה כ"פיראטיות פשוטה, אבל בקנה מידה עצום". על פי הממצאים האלה, ביוני 2021 הוריד בן מאן באמצעות ביטורנט לפחות חמישה מיליון ספרים פיראטיים מספריית ליבג'ן, וביולי 2022 הורידו עובדי החברה לפחות שני מיליון נוספים ממאגר אחר.
מאן עצמו, לפי חומרים פנימיים שנחשפו, תיאר את ליבג'ן במילה אחת: "מפוקפק בטירוף". צוות הארכיון של אנתרופיק כתב עליו שהוא "הפרה בוטה של זכויות יוצרים".
המוציאות לאור מוסיפות שהחברה גרדה מילות שירים מאתרים מורשים, הפעילה מבצע "סריקה הרסנית" של ספרים מיד שנייה, והשתמשה במאגרים ידועים לשמצה בעולם אימון המודלים.
ויש עוד חלק, והוא המעניין באמת
הטענה השנייה היא לא על הקלט אלא על הפלט: שקלוד משחזר מילות שירים מילה במילה בתשובות שלו. ושהמנגנונים שאנתרופיק הוסיפה אחרי תביעות קודמות, כדי למנוע בדיוק את זה, "ניתנים לעקיפה בקלות פשוט על ידי ניסוח מחדש של הבקשה".
כל מי שאי פעם ניסה לשכנע מודל שפה לעשות משהו שהוא סירב לעשות בפעם הראשונה יודע בדיוק על מה מדובר.
כמה כסף?
סוני ווורנר דורשות עד 150 אלף דולר לכל יצירה שהופרה במזיד, ועוד עד 25 אלף דולר על כל מקרה של הסרת מידע לניהול זכויות. כשמכפילים את זה ב"עשרות אלפים" של יצירות, מגיעים למיליארדים. הן דורשות משפט מושבעים, השמדה של כל העותקים המפרים, ודיווח מלא על נתוני האימון של קלוד.
וזאת לא תביעה ראשונה. יוניברסל, קונקורד ואבקו תבעו כבר באוקטובר 2023 על כ-500 שירים, והגישו תביעה שנייה בינואר 2026 על יותר מ-20 אלף יצירות ובדרישה של מעל שלושה מיליארד דולר. בי-אם-ג'י הגישה תביעה במרץ, ראונד היל באמצע אוגוסט. עם סוני ווורנר, כל שלוש זרועות ההוצאה לאור של ענקיות המוזיקה נמצאות עכשיו במשפט מול אותה חברה.
אנתרופיק מגיבה בקצרה, בהצהרה שנמסרה לטק קראנץ': "אנחנו חולקים על טענות המוציאות לאור ובכוונתנו להתגונן בנחישות בבית המשפט."
למה דווקא המוציאים לאור, ולא הזמרים?
כי הזכויות על מילים ומנגינה, להבדיל מההקלטה עצמה, יושבות אצל חברות ההוצאה לאור. סוני מיוזיק פאבלישינג וורנר צ'אפל מנהלות קטלוגים של מאות אלפי יצירות, וכל אחת מהן היא נכס שאפשר לתמחר, לרשות ולתבוע עליו בנפרד. זה בדיוק מה שהופך את החישוב למפחיד: לא צריך להוכיח נזק כלכלי, מספיק להוכיח מספר יצירות.
ובדיוק בגלל זה הן צירפו גם את אמודאי ואת מאן אישית. מבחינה משפטית זה מהלך אגרסיבי שנשען על טענת ההורדה בביטורנט: לא החברה הורידה, אלא בני אדם, בשמות. מבחינה תקשורתית זה מהלך מחושב עוד יותר. הכותרת "אנתרופיק נתבעת" עוברת בשקט. הכותרת "מנכ"ל אנתרופיק נתבע אישית" נתקעת בראש.
הפסקה שכואבת
בספטמבר 2025 שילמה אנתרופיק מיליארד וחצי דולר כדי לסגור את תיק הסופרים על אותה התנהלות בדיוק. סכום שנשמע דמיוני. כתב התביעה החדש מתייחס אליו ישירות, וקובע שהחברה "רואה בזה פשוט את עלות עשיית העסקים", ושמיליארד וחצי "ברור שאינו סכום מספיק כדי להרתיע חברה שהפכה הפרה המונית להערכת שווי של שני טריליון דולר".
שני טריליון. הנתון מיוחס בכתב התביעה לדיווח של פורבס מאוגוסט 2026 על הנפקה צפויה באוקטובר.
ואז מגיעה המכה מתחת לחגורה: "למרות שהיא ממתגת את עצמה כחברת הבינה המלאכותית האתית, אנתרופיק פעלה שוב ושוב בדרכים שסותרות את התדמית הזאת."
אני חייב להודות שהמשפט הזה עצר אותי. אנתרופיק היא החברה שסירבה לפני שבועיים לתת לפנטגון גישה בלי מגבלות, ושילמה על זה מחיר. היא באמת החברה שהכי מדברת על גבולות ואחריות. וזאת בדיוק הסיבה שהתביעה הזאת מסוכנת לה יותר מאשר לכל מתחרה אחרת. כשהמותג שלך הוא המצפון, כל סתירה עולה כפול.
אז לאן זה הולך?
שוק המוזיקה לא מנסה לעצור בינה מלאכותית. הוא מנסה לתמחר אותה. סוני ווורנר כותבות במפורש שהן כבר חתמו על רישיונות המתירים שימוש ביצירות שלהן באימון מודלים, ושהן מכירות בפוטנציאל של הטכנולוגיה. המשפט הזה הוא לא נגד קלוד. הוא על מי מחזיק את הברז.
וזה בדיוק ההבדל בין מלחמת נאפסטר של שנות האלפיים לבין מה שקורה עכשיו. אז התעשייה נלחמה על עצם קיומה. היום היא נלחמת על תעריף.
בינתיים, אם תבקשו מקלוד את המילים של "עין הנמר", הוא כנראה יסרב. תבקשו שוב, בניסוח אחר, ולפי כתב התביעה יש סיכוי לא רע שהוא יתקפל. מסמך אחד מ-2024 כבר אמר את זה הכי טוב: הם לא רצו שיֵדעו שהם עובדים על זה.
