ניו-יורק מכבה את הבינה המלאכותית ב-38 תוכנות בבתי הספר, ולא מספרת באילו
ב-2 בספטמבר 2026 הודיעה עיריית ניו-יורק שהיא "משביתה" את רכיבי הבינה המלאכותית ב-38 תוכנות שכבר פועלות בבתי הספר שלה. את הרשימה היא לא פרסמה. לא למורים, לא להורים, לא לעיתונאים.
אחת משתי החברות היחידות ששמן כן דלף, הוצאת הספרים יוטון מיפלין הרקורט, מיהרה להודיע שבתוכנית הקריאה שלה לבית הספר היסודי אין בכלל בינה מלאכותית שפונה לתלמידים. כלומר, העירייה מכבה משהו שהחברה טוענת שלא קיים.
וזה עוד החלק הקל. ההחלטה עצמה גדולה בהרבה: שנת לימודים שלמה בלי שום כלי של בינה מלאכותית יוצרת לתלמידים, מהפעוטונים העירוניים של גיל שנתיים ועד כיתה ח'. כמעט 600 אלף ילדים, שני שלישים מכלל התלמידים במערכת החינוך הגדולה בארצות הברית.
ראש העיר עמד בבית ספר טכנולוגי ואמר לטק שהוא טועה
את ההכרזה בחר זוהראן ממדאני לעשות דווקא במרכז לימודי מדע וטכנולוגיה בברוקלין. "תעשיית הטק רוצה שנאמין שחינוך מוקדם מונע בינה מלאכותית הוא לא רק בלתי נמנע, אלא הכרחי," אמר ממדאני לפי הודעת העירייה. "אנחנו לא רואים את זה ככה."
העירייה מכנה את המהלך המורטוריום הרחב ביותר במדינה על בינה מלאכותית בבתי ספר. צ'אטבוטים מסוג "חבר וירטואלי" נאסרים בכל הכיתות, כולל התיכון.
ההכרזה הגיעה שמונה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. למנהלים ולמורים לא היו הנחיות ברורות כמעט עד הצלצול הראשון.
מה בדיוק כיבו?
אתר החינוך צ'אקביט הצליח לחלץ שני שמות מתוך ה-38. הראשון הוא אמירה, מורה קריאה דיגיטלי שפועל ב-222 בתי ספר בעיר. השני הוא הגרסה הדיגיטלית של תוכנית הקריאה של יוטון מיפלין הרקורט, הפופולרית מבין שלוש התוכניות המחייבות בעיר. יועצת החינוך של ממדאני, איליש בריידי, אמרה ששתיהן יכבו את רכיבי הבינה המלאכותית. אמירה מצידה הודיעה שפנתה למחלקת החינוך כדי להבין מה בדיוק נדרש ממנה.
הכלל שקבעה העירייה פשוט וקשוח: חברה שלא מסוגלת לכבות את הרכיב, המוצר שלה יוצא מבתי הספר. איך יבדקו שהבינה המלאכותית באמת נוקתה מהמוצר, את זה אף אחד לא הסביר.
לגבי ג'מיני של גוגל, שמותקן מראש על חלק ניכר מהמחשבים הניידים של התלמידים, בריידי לא ענתה ישירות. פעילים שנפגשו עם אנשי העירייה סיפרו שנאמר להם שג'מיני ייסגר.
מעבר לבינה המלאכותית נקבעה גם מגבלת זמן מסך. תלמידים עד כיתה ב' לא אמורים לעבוד בכלל על מחשב אישי. בכיתות ג' עד ה' ההמלצה היא עד 30 דקות ביום, ובחטיבת הביניים עד 45 דקות. בתיכון אין מגבלה.
המורים לא נכנסים לחרם. הם ימשיכו להשתמש בבינה מלאכותית לתכנון שיעורים, לתרגום חומרים ולניסוח הודעות. מה שנאסר עליהם: לבדוק בעזרתה עבודות, לנטר התנהגות, לבנות תוכניות לחינוך מיוחד או להיעזר בה כשתלמיד נמצא במצוקה נפשית.
יש גם חריגים. טכנולוגיה מסייעת לתלמידים עם מוגבלויות ולתלמידים שלומדים אנגלית כשפה חדשה נשארת. בריידי נתנה שתי דוגמאות: מערכת מעקב עיניים שמאפשרת לתלמידים עם שיתוק מוחין להקליד, ואפליקציה שפיתחה מחלקת החינוך כדי שתלמידים דוברי שפות אחרות יוכלו לתקשר עם המורים. גם מבחני הקריאה והחשבון הממוחשבים ממשיכים כרגיל.
בתיכונים אושרו חמישה פיילוטים, עד חמש כיתות בכל בית ספר ועד 50 אלף תלמידים בסך הכל. קוויל לניתוח טקסטים בשיעורי אנגלית, עד 15 דקות בשבוע. אדיה למתמטיקה, שמבקשת מהתלמיד להסביר איך הגיע לתשובה, עד 20 דקות בשבוע. לצידן בריסק, פלייבלאב ותוכנית של אינטל. כל שימוש מתבצע תחת עינו של מורה שעבר הכשרה. בנוסף, כל תלמידי התיכון בעיר יעברו פעמיים בשנה שיעור של 45 דקות על בינה מלאכותית: מה היא, מה היא לא, הטיות, סיכונים, ומה היא עושה לשוק העבודה.
ומי אוכף את זה בכלל?
כאן המדיניות מתחילה להתפורר.
ממדאני הודה בעצמו שרוב האכיפה תיפול על הכיתה ועל בית הספר. "בכל פעם שהיה שינוי, המורים היו בחזית," אמר. "אנחנו סומכים על המורים, המנהלים והמפקחים שיהיו שם."
מייקל מלגרו, יו"ר הסתדרות המורים של העיר, חושש בדיוק מזה: שקהילות בית הספר או מורים בודדים יצטרכו לנחש בדיעבד אם הכלי שבו הם משתמשים עומד בכללים. וזה לא עוזר שהעירייה עצמה הודתה שאין לה נתונים מסודרים על היקף השימוש בבינה מלאכותית ב-1,600 בתי הספר שלה. סקר שערכה בנושא היא מסרבת לפרסם.
הביקורת מגיעה משני הכיוונים. ריצ'רד ביורי, סגן ראש עיר לשעבר ומנכ"ל קרן רובין הוד, אמר ש"איסור גורף לשנה, בלי חריגים, על כל שימוש עד חטיבת הביניים" הוא בכוונה טובה, אבל לא ההחלטה הנכונה. מהצד השני, קואליציה של פעילים שדרשה מורטוריום של שנתיים בירכה על "צעד בכיוון הנכון", אבל תקפה דווקא את הפיילוטים בתיכונים שיכניסו עשרות אלפי תלמידים לכלים של בינה מלאכותית יוצרת.
המחקר שעל השולחן
ההחלטה לא נולדה בוואקום. מכון ברוקינגס סקר 400 מחקרים, ראיין מורים והורים, והגיע למסקנה שבכיתה הנזקים של בינה מלאכותית יוצרת עולים על התועלת, למעט שימוש זהיר ומוגבל במקרים מוגדרים.
המונח שחוזר בסקירה הוא "אמנזיה דיגיטלית": תלמידים שלא הצליחו להיזכר בעובדות בסיסיות על נושאים שלמדו ואפילו הגישו עליהם עבודות.
לפי אל-ג'זירה, מחקר שפורסם בינואר 2025 בכתב העת "סוסייטיז" מצא שבני 17 עד 25 שנשענו יותר על בינה מלאכותית הפגינו רמות נמוכות יותר של חשיבה ביקורתית. ובדוח של הקולג' בורד, הגוף שמפעיל את מבחני הכניסה לאוניברסיטאות בארצות הברית, 84% מאנשי הסגל האקדמי אמרו שהטכנולוגיה שוחקת את החשיבה הביקורתית של הסטודנטים.
וברקע יש נתון מקומי כואב: ציוני הקריאה של תלמידי כיתות ג' עד ח' בעיר צנחו ב-6% ב-2025.
היפוך ברירת המחדל
שאלין טייטל, עורכת דין שמתמחה בתחומים מתפתחים כמו בינה מלאכותית, הצביעה על מה שבאמת השתנה כאן. לא האיסור עצמו, אלא ברירת המחדל. עד עכשיו נתנו לתלמידים להשתמש בטכנולוגיה ובדקו את הסיכונים תוך כדי. מעכשיו, מוצר צריך להוכיח שהוא בטוח לפני שילד נוגע בו.
זה בדיוק ההפך ממה שקרה עם הרשתות החברתיות. סנאטור המדינה ג'באריי בריספורט, מורה לשעבר בחטיבת ביניים, אמר את זה בפשטות: "לקח לנו יותר מדי זמן להגיב להשפעות של הרשתות החברתיות והסמארטפונים על הנוער שלנו."
מרגרט מארי, פרופסור חבר לתקשורת באוניברסיטת מישיגן בדירבורן, אמרה שהמסר חשוב בדיוק בגלל הגודל של ניו-יורק, אבל שקשה להעריך את האפקטיביות כשמנגנון האכיפה לא פורסם.
ובינתיים אצלנו
ההשוואה לישראל כמעט מצחיקה. באפריל 2026 פרסם משרד החינוך מסמך אסטרטגי לשנת הלימודים תשפ"ז שמציב יעד: 80% מהתלמידים מכיתה ד' ומעלה יגיעו לכשירות בסיסית בבינה מלאכותית, ו-60% מתלמידי התיכון יתנסו בה במסגרת הבגרויות.
אותו ילד בכיתה ד', בניו-יורק הוא מוגן מפני הטכנולוגיה. בישראל הוא יעד ביצוע. אפשר להתווכח מי צודק. קשה להתווכח עם העובדה שכאן אף אחד לא עצר לשאול את השאלה בקול רם.
ממדאני נתן לעצמו שנה ללמוד. קואליציה חדשה של תלמידים, מורים, הורים, נבחרי ציבור ומומחים תבחן את ההשפעה ותפרסם המלצות לשנים הבאות. ייתכן שבעוד שנה יתברר שהוא הגזים.
אבל הוא לפחות שאל את השאלה לפני שהילדים כבר התרגלו לתשובה.
