״בדיוק כשאני באמצע לג׳נרט פריים במידג'רני עבור פרויקט אחר, מתקבלת שיחת טלפון ממספר לא מזוהה. על הקו, רעות צור מ-איטורו. "ראינו את העבודות שלך ואנחנו רוצים שתביים את הסרט הבא שלנו" היא אומרת ספק מצווה. מסתבר שכל האתגר כולו מבוסס על בינה מלאכותית – מהפיקסל הראשון ועד תו המוסיקה האחרון שילווה את הסרטון.
זה היה בדיוק בתקופת Gen-2 של ראנוויי, תקופה בה יכולות הווידאו היו, איך לומר בעדינות, רחוקות מלהיות מושלמות. בצד השני של הקו, רעות פירטה את המערך: איטורו הם משרד הפרסום, עם שי וינאי והצוות שלהם שנותנים את התמיכה הקריאטיבית, ולייטריקס, חברת ההפקה ויצור חומר הגלם. אם לפרוט את זה לעולם המושגים של הפקה, איטורו היו אחראים על כל מה שמסביב – פרסום, הפקה, צלמים, דוגמנים, לוקיישנים – הכול. העתיד, באותו רגע, לא בדיוק נראה וורוד, אבל אני, אם יש לי תכונה אחת שאני יכול להתגאות בה, זה שאני לא מפחד לצלול ראש לתוך אתגרים מעניינים. שום דבר רע לא יכול לקרות, חוץ מכמה עצמות שבורות…
לאחר כמה שיחות תיאום עם כל הצוות, כולל רועי הפליימיסט – אותו אני מכיר עוד מימי Gravity כשהייתי סמנכ"ל קריאייטיב והוא היה פליימיסט בכיר – הגענו למסקנה שהכלים של לייטריקס, טובים ככל שיהיו, לא מאפשרים לי את חופש הביטוי שאני זקוק לו. לייצר סטוריבורד, למחוק ולדייק פרספקטיבות, קומפוזיציות, לבוש, וסגנון – כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהיצירה מבחינתי, והיה ברור שזה הולך להיות מאתגר.
התסריט עצמו שנכתב עיי גיא היה די פשוט: הרעיון הוא שאם תשתמשו בפלטפורמת ההשקעות של איטורו, תוכלו לבחור משקיע מתוך מאות משקיעים אמיתיים ולהפוך לצל שלו – כלומר, להעתיק את ההשקעות שלו ולקפוץ בין אנשים כרצונכם. נשמע פשוט, אבל כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש. היינו צריכים תרגום ויזואלי אשר ייצר משהו שיהיה לא רק ברור, אלא גם אסתטי, מושך ואפשרי מבחינת הטכנולוגיה.
עבודה עם חברות ענק מצריכה זהירות רבה, בעיקר בכל מה שקשור בסוגיות משפטיות ואישורים – בקיצור, כמו סקס של קיפודים הכל מאוד זהיר ואיטי. לאחר שהסטוריבורד אושר, לייטריקס, בהובלת תום, נכנסו לעבודה, ואני במקביל עבדתי על פרומפטים ופריימים שניסו להגדיר את העולם הוויזואלי שרציתי ליצור במגבלות התסריט שכתב גיא. הצוות הקריאיטיבי של איטורו עבד במקביל על אפיון הדמויות – מי הן, מה הן לובשות, מה הן עושות בחיים, ואיזה ווייב הן אמורות לשדר.
כך הגענו לדמויות כמו אנטואן הצרפתי, שמייצג אלגנטיות ושיק פריזאי, וגרייס הבריטית, ממעמד בינוני-נמוך, שמתנסה בהשקעות וצועדת בדרך לעבודה בטיוב הלונדוני. קפצנו בקלילות בין ערים כמו ברלין, אמסטרדם, ניו יורק, דובאי ומדריד, ולבסוף חזרנו לגיבור שלנו, שיושב בבית קפה עם קפה גרוע, מזיז מיליונים בנונשלנטיות רק מהטלפון.
לייטריקס קיבלו את הפריימים מהסטוריבורד וההגדרות שלנו, והתחילו לייצר פריימים שנראים ראליסטיים ולהנפיש תנועה. כדאי לזכור, שכל זה היה בעת העתיקה לפני Luma, Gen-3, או Kling – התקופה בה היכולת להזיז פריים היתה קשה עד מקריפה מבחינת התוצאות.
לייטריקס הצליחו לשמור על דמות יציבה לאורך מספר שוטים, מה שהיה קריטי לסוג הסרט הזה. בנוסף, הייתה דרישה מהלקוח שהמעברים יהיו מעניינים – לא עוד מעברי מורף משעממים, אלא משהו מפתיע. לשם כך נאלצנו לחזור לקומפוזיטינג קלאסי.
הבעיה הגדולה ביותר הייתה ההנפשה של הדמויות, שהיו נראות רובוטיות במידה מסוימת. נלחמנו בזה ללא הרף עד שהגענו לתוצאה מספקת. היו גם מגבלות אחרות – תנועת מצלמה, למשל, הייתה מוגבלת; אי אפשר היה להזיז אותה סביב הדמויות, רק קדימה ואחורה. ומה לגבי הבעות פנים? ברגע שהבעת הפנים נקבעה, לא ניתן היה לשנות אותה במהלך השוט.
באמצע הפרויקט, לפתע יצאה Luma, עם היכולת להזיז דמויות בצורה חלקה וריאליסטית יחסית. משבר אירן ישראל נראה זניח יחסית למה שחווינו. פתאום נאלצנו להודות שהעבודה שלנו לא פוגשת את הרמה הזו. שיחת ועידה דחופה שלחה אותנו לבדוק איך דוחפים את לייטריקס לקצה כדי לעמוד בציפיות. לייטריקס גייסו את כל המשאבים כדי לייצר שוטים באיכות גבוהה ומותאמת לצוק העיתים המשתנה כל יום.
הקלות הבלתי נסבלת של השינוי מייצרת התמכרות לסינדרום "אני רוצה להיות שם". בקצרה – יצור אינסוף שוטים, כיוון שאולי הבא בתור יהיה יותר טוב. התמכרות כבר אמרנו? לאחר שסוף סוף התקבענו על השוטים, הדמויות ותנועות המצלמה, חזרנו לעריכה. העריכה הראשונה עם דדן עוזיאל היתה של הסטוריבורד. עריכה שנקראת וידאו-בורד, שם מניחים את כל הפריימים ורואים אם הם מספרים סיפור, במסגרת הזמן שיש לפרסומת.
לנו היה 35 שניות. לאחר מכן, אנחנו עורכים את השוטים עצמם וכשדדן מסיים את כל העריכה היא תעבור לאון-ליין: השבחה בטופז קולור קורקשן, תיקוני ארטיפקט ועבודת אפקטים. סוג של עבודת הייבריד ישן וחדש.
פעלנו ממש כמו בהפקה שיוצאת לצילומים: יצרנו חומר גלם וערכנו אותו לסרט, ואז עברנו לאונליין אצל רועי בפליים (תוכנת על המשמשת לעבודה על סרטי קולנוע ופרסומות) שכלל תיקוני צבע, הוספות שונות כמו יונים בשמיים (כי אי אפשר בלי קצת קקי של יונה ברחובות פריז). כך, במרוץ נגד הזמן, היינו צריכים להיות מוכנים גם לאולימפיאדה וגם לנסות לייצר סרט שיעמוד במבחן הזמן, בתקופה שבה חיי המדף של פרויקט דומים לאלה של זבוב פירות מצוי.
למזלנו, עמדנו במשימה. תוך כדי כל העשייה הוויזואלית, חברת "אסטראל" הצרפתית הקטנה ייצרה את המוזיקה לפי הרפרנס ששלחנו – כל כולו מעשה ידיה של בינה מלאכותית מזמרת ומרקדת. הקריינות הוקלטה ואומנה עיי eleven labs ובסוף אדם אמיתי ישב, התאים את האפקטים וביצע את המיקס הסופי. בידיים רועדות (מטאפורית) שלחנו את הקבצים לתאגידי השידור ברחבי אירופה, והאולימפיאדה בפריז יצאה לדרך. והשאר? היסטוריה.
