תשעת אלפים נבדקים, שמונה מדינות, זוג אוזניות. 97% מהם לא הצליחו לזהות מי כתב את השיר
זה המבחן שדיזר מפרסמת: לקחו 9,000 איש בשמונה מדינות, השמיעו להם מוזיקה בלי לספר מה אנושי ומה לא, ושאלו מה נוצר במכונה. כמעט כולם נכשלו. 97% לא ידעו להבדיל בין שיר שאדם כתב לבין שיר שבינה מלאכותית הפיקה.
עכשיו תוסיפו נתון שני. דיזר מקבלת כמעט 90 אלף שירים כאלה מדי יום. בימי שיא הם מהווים יותר ממחצית מכל ההעלאות החדשות. בינואר 2025, כשהחברה הפעילה כלי זיהוי, מדובר היה ב-10 אלף ביום.
ובכל זאת, השירים האלה תופסים רק 1% עד 3% מההשמעות. רוב ההשמעות שלהם, עד 85% בשנת 2025 לפי החברה, בכלל לא של בני אדם. הן הונדסו כדי לגנוב תמלוגים.
זו התמונה שיוטיוב מיוזיק ודיזר נכנסו אליה השבוע, כל אחת מכיוון אחר. ושתיהן, לדעתי, עדיין לא ענו על השאלה האמיתית.
יוטיוב מיוזיק הדביקה תווית. דיזר נתנה כפתור
ביום רביעי הודיעה יוטיוב מיוזיק על מערכת תוויות לשירים שנוצרו בבינה מלאכותית. התווית מופיעה בעמוד הנגן, ובלחיצה עליה רואים מה בדיוק היה תפקידה של הבינה המלאכותית בשיר. יש שלוש הגדרות: שיר שנוצר כולו על ידי בינה מלאכותית, שיר שנוצר בחלקו (למשל קול סינתטי לצד כלים חיים של האמן), ושיר בלי בינה מלאכותית בכלל.
שימו לב לקטגוריה השלישית. לפי טק קראנץ', שירים שעברו תיקון גובה צליל, כלומר אוטו-טיון, נכנסים לשם. כן, תוכנה שמזיזה לזמר את הצליל כדי שלא יזייף נחשבת "בלי בינה מלאכותית". אפשר להתווכח אם זה הוגן, אבל זה בדיוק הקו שיוטיוב בחרה למתוח.
והחלק החשוב באמת: יוטיוב מדגישה גילוי נאות ולא איסור. העובדה ששיר נוצר בבינה מלאכותית לא פוסלת אותו מהכנסה. בנוסף, יוטיוב מפעילה בעצמה כלי בשם דרים טראק, שמאפשר ליוצרים נבחרים לייצר פס קול עם גרסאות סינתטיות של קולות אמנים משתתפים. מי שמוכרת את הכלי היא גם מי ששופטת את התוויות. תחשבו על זה רגע.
דיזר הלכה על קו אחר, ובעיניי נועז יותר. ביום שלישי היא הודיעה על מתג שיאפשר למאזינים להסתיר שירים, אלבומים ואמנים קשורים שנוצרו כולם בבינה מלאכותית מתוצאות החיפוש. אפשר להחזיר אותם בלחיצה. המתג צפוי להגיע עד סוף השנה. אלקסיס לנטרייה, מנכ"ל דיזר, אמר שהחברה ראתה ביקוש ברור מהמשתמשים לסנן מוזיקה כזו, ושהצפה של שירים מכונתיים הייתה אחד הזרזים. סקר של דיזר ואיפסוס מנובמבר 2025 מצא ש-45% מהלקוחות רוצים דרך להוציא אותה מהפיד.
למה זה לא עניין של טעם
קל לראות בכל זה ויכוח על אסתטיקה. מי שמתנגד לשיר מכונתי פשוט לא יקשיב לו, ומי שאוהב ישמע. אבל המספרים מספרים סיפור אחר.
חצי מההעלאות החדשות מגיעות ממכונות, ורק אחוזים בודדים מההשמעות. הפער הזה אומר שהשירים האלה לא נוצרו כדי שיקשיבו להם. הם נוצרו כדי שיספרו אותם. מי שמעלה 90 אלף שירים ביום לא מחפש מעריצים, הוא מחפש חור במערכת התשלומים. דיזר מודה בזה כשהיא אומרת שהיא מנטרלת את ההשמעות המזויפות מתמלוגים ומתכננת למחוק שירים ששימשו להונאה, וגם שירים שאיש לא השמיע במשך חצי שנה ויותר.
והסכום על הכף גדול. מחקר של איגוד היוצרים הבינלאומי סיסק ושל חברת המחקר פי-אם-פי, שדיזר השתתפה בו, צופה שעד 2028 עלולים 24% מהכנסות היוצרים להיעלם, בערך ארבעה מיליארד אירו. זה לא שיר פה ושיר שם. זה כסף שזז מכיס הנגן, המלחין והזמרת אל כיסו של מי שמפעיל סקריפט.
ולדיזר יש גם עניין עסקי. לדבריה, הכלי שלה מזהה שירים של סונו, אודיו וריפיוזר, והיא מעניקה לתעשייה רישיון להשתמש בו מאז ינואר, כשהארגון הצרפתי סאסם הוא השותף הראשון. מי שמוכר את המחסום הוא גם מי שבנה את הקיר. לא פסול, פשוט כדאי לדעת.
יש כאן גם משהו מוזר מבחינה לוגית. כדי שתווית תעבוד, מישהו צריך לדעת מה אנושי ומה לא. יוטיוב אומרת שהיא נשענת על שותפים מהתעשייה ועל כלי הזיהוי שלה, ולא מפרטת כמה אחוזים מהשירים בכלל נתפסים. דיזר, לפחות, מפרסמת מספרים: יותר מ-42 מיליון שירים שזוהו כמכונתיים בין ינואר 2025 לאוגוסט 2026, ויותר מ-14 מיליון אלבומים שסומנו מאז יוני 2025. זה מהסוג של שקיפות שאפשר לבדוק.
שאר הענף מתפזר לכל הכיוונים
אין כרגע תקן אחד. בנדקמפ אסרה לגמרי שירים כאלה בינואר 2026. טיידל הפסיקה בחודש יוני את המונטיזציה ליוצרים שמעלים אותם. ספוטיפיי מתייגת שירים ואמנים בצורה בולטת יותר, אבל בגישה קלה. אפל מיוזיק צפויה להציג תוויות "נוצר בעזרת בינה מלאכותית" עד סוף השנה, לפי דיווחים. כל פלטפורמה מושכת למקום אחר: אחת אוסרת, אחת מסתירה, אחת מתייגת, ויוטיוב מתייגת ועדיין משלמת.
המאזין, בינתיים, נשאר באמצע. הוא צריך לדעת באיזו אפליקציה הוא נמצא כדי לדעת מה הוא ישמע.
הדעה שלי
תווית היא התחלה טובה, אבל היא מניחה שהמאזין רוצה לדעת. הנתונים של דיזר מראים שהוא רוצה יותר מזה: 45% רוצים להעלים את זה, לא להכיר את זה. והמבחן העיוור מראה שאי אפשר לסמוך על האוזן. 97% נכשלו.
לכן אני בעד הכפתור של דיזר ולא בעד התווית של יוטיוב. תווית משאירה את האחריות על הקהל, מתג מעביר אותה לפלטפורמה. ומה שיוטיוב עוד לא הסבירה הוא איך היא מצפה שמאזין יזהה "חלקית בינה מלאכותית" בזמן שהוא עומד בתור לקפה ושומע שיר ברקע.
ואם חשבתם שמדובר בבעיה של פלטפורמות קטנות ושכל זה לא נוגע לכם, תחשבו על הפלייליסט האחרון ששמעתם בנסיעה. מי יכול להישבע שכל שיר בו נכתב בידי אדם? אני לא. ואם מבחן של 9,000 איש מראה שכמעט אף אחד לא מבדיל, הוויכוח כבר לא על טעם. הוא על אמון.
תשעת אלפים איש לא ידעו להבדיל. השאלה היא אם יהיה אכפת לאלה שישמעו את הלהיט הבא שלהם, ומי יקבל את הכסף כשהם ילחצו על "נגן".
התוכן עניין אתכם? שתפו, הגיבו וקראו עוד על
צרו דיון בנושא