הסוכן הודה. החברה אמרה שהוא מבולבל.
ג'ייסון אייטן, בעל טור במגזין אינק, שם לב לדבר מוזר. מיוז, הסוכן החדש של מטא שרץ אצלו על המק, ידע מה כתוב בהודעות הפרטיות שלו. בלי שביקש. בלי שנתן לו הרשאה, לפחות לטענתו.
אז הוא עשה את הדבר הכי טבעי בעולם: שאל את הסוכן איך זה קרה.
מיוז ענה בנימוס שהוא מסנכרן את "התראות המכשיר". כלומר, כל באנר של הודעה נכנסת שקפץ על המסך עבר, לדברי הסוכן עצמו, ישר אליו. אייטן פרסם את כל הסיפור באינק.
התגובה של מטא הייתה מרתקת. דייוויד סינגלטון, בכיר במעבדות העל-בינה של החברה, הסביר שזה בלתי אפשרי, ושהבינה המלאכותית פשוט התבלבלה ונתנה הסבר שגוי למה שקרה.
תעצרו רגע על המשפט הזה. ההגנה של מטא היא שהסוכן שלה, זה שאמור לנהל לכם את החיים, לא יודע להסביר מה הוא עצמו עושה. זו ההגנה. לא ההאשמה.
ואז, ב-2 באוקטובר, אפל נכנסה לתמונה.
המפתח הכללי של המחשב
במק יש הגדרה בשם "גישה מלאה לדיסק". היא נבנתה במקור כדי שתוכנות גיבוי יוכלו לעבוד כמו שצריך, כי גיבוי צריך לראות הכול. אבל "הכול" זה באמת הכול: קבצים, מיילים, הודעות, היסטוריית גלישה.
מי שנותן לאפליקציה את ההרשאה הזו, נותן לה את המפתח הכללי של הבית. לא את המפתח לחדר אחד.
וכאן בדיוק נכנסו הסוכנים. כדי לקרוא את ההודעות שלכם, מיוז מבקש מכם להפעיל את הגישה המלאה לדיסק. מטא לא מסתירה את זה. להפך, זה חלק מהטיעון שלה. אנדי סטון, סגן נשיא התקשורת של החברה, כתב בטוויטר שחיבור ההודעות "הוא לגמרי לפי בחירה", ושצריך להפעיל גם את הגישה המלאה לדיסק וגם את המחבר של ההודעות כדי שמיוז יוכל לקרוא משהו.
סינגלטון הוסיף שמדובר בשלושה שלבים נפרדים של הרשאות, ברמת האפליקציה וברמת מערכת ההפעלה, ושאי אפשר לעקוף אותם "גם אם באפליקציה היה באג". מפעילים את ההרשאה, ממשק ההגדרות של המק נפתח, מאשרים שוב ידנית, והאפליקציה עולה מחדש.
נשמע מוגן. רק שאייטן טוען שהגישה המלאה לדיסק הייתה כבויה אצלו.
אפל לא חיכתה לראות מי צודק
אפל לא הכריעה בוויכוח בין העיתונאי למטא. היא עשתה משהו חכם יותר: הודיעה למפתחים שהיא מוסיפה בקרות חדשות סביב הגישה המלאה לדיסק.
הניסוח שלה חריף במיוחד לחברה שבדרך כלל מדברת בלשון של עלון מוצר. "חלק מהמפתחים משתמשים בגישה מלאה לדיסק בדרכים שעלולות לסכן משתמשים, ולחשוף את כל מה שיש במערכת שלהם בלי שהמשתמשים יודעים ומבינים זאת עד הסוף", כתבה אפל.
ומשם היא המשיכה לבשורה עצמה. מי ש"באמת רוצה להעניק לאפליקציה את רמת הגישה החריגה הזו" יוכל לעשות זאת רק דרך "פעולה מפורשת מאוד של המשתמש".
והמשפט שהכי שווה לזכור מכל ההודעה: "ככל שסוכני הבינה המלאכותית נעשים מסוגלים ועצמאיים יותר, הסיכונים שכרוכים ברמת גישה כזו יגדלו משמעותית."
שימו לב למה שחסר בהודעה, לפחות כפי שצוטטה: אין בה שם של חברה, אין בה לוח זמנים, ואפל גם לא ענתה לפניית טק קראנץ'. אבל אף אחד לא צריך תרגום. התזמון אומר הכול.
וזה לא רק מטא
לפי טק קראנץ', ההחלטה הגיעה גם אחרי דיווח בוויירד על פרצה באפליקציית המק של צ'אט-ג'יפיטי, שהייתה עלולה לאפשר להאקרים לשים יד על מידע רגיש.
ויש גם את מאט רוב, יוטיובר שנתן למיוז למכור בשבילו חפצים במרקטפלייס של פייסבוק. הכתובת שלו נמסרה, וקונה הגיע לדלת כשהוא בכלל לא היה בבית. כאן ההגינות מחייבת לומר: רוב הודה בהמשך שהוא עצמו אישר למיוז הרשאה שאפשרה את זה.
וזה בדיוק העניין. גם כשאין באג, גם כשהחברה צודקת, המשתמש לוחץ "אשר" בלי להבין שהוא נתן לסוכן את הכתובת שלו, את ההודעות שלו ואת כל השאר.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שמיוז מעורר שאלות של אמון. לפני כמה ימים כתבנו כאן על הסוכן שביקש מכם את הסיסמאות, ועל שתי הפרצות שנמצאו בו תוך שבועיים.
מי מחזיק את המפתחות?
יש כאן מאבק שהרבה יותר גדול מתקרית אחת.
מיוז נמצא, לפי טק קראנץ', במקום הראשון בחנות האפליקציות. צ'אט-ג'יפיטי יושב על אותו מק. כל חברה גדולה רוצה שהסוכן שלה יחיה אצלכם על המחשב, יראה את המיילים, יקרא את ההודעות ויזמין בשבילכם דברים. ככה סוכן נעשה שימושי באמת. וככה הוא נעשה מסוכן באמת.
תחשבו על זה רגע. סוכן עם גישה מלאה לדיסק לא רואה רק את מה שביקשתם ממנו לראות. הוא רואה את ההתכתבות עם רואה החשבון, את צילומי המסך מהבנק ואת ההודעות מהקבוצה המשפחתית. ואם מישהו ימצא בו פרצה (ובמיוז, כזכור, כבר נמצאו), כל זה נפתח גם בפני מי שמצא אותה. הסוכן הוא לא רק העוזר שלכם. הוא גם הדלת האחורית הכי נוחה שאי פעם הותקנה לכם על המחשב, ובמקרה הזה התקנתם אותה בעצמכם.
אפל, מצידה, אומרת משהו פשוט: המחשב הוא שלי, והדלת הראשית תישאר אצלי.
אפשר לקרוא את זה כצעד צדקני של חברה שתמיד מכרה פרטיות כפיצ'ר. אפשר גם לקרוא את זה כשומר סף שלא אוהב שמטא בונה חנות בתוך החנות שלו. אני חושב ששתי הקריאות נכונות, ושזה בכלל לא משנה. בפועל, המשתמש מרוויח.
כי הבעיה האמיתית שחשף הסיפור של אייטן היא לא אם מיוז קרא את ההודעות או לא. היא שכשהעיתונאי שאל את הסוכן מה הוא עשה, הוא קיבל תשובה, והחברה מיהרה להסביר שהתשובה לא נכונה.
אז את מי בדיוק אמורים לשאול?
אם הסוכן לא יודע להסביר מה הוא עושה, והחברה מבקשת שנאמין לה ולא לו, נשארת רק שכבה אחת שאפשר לסמוך עליה: מערכת ההפעלה, זו שמחליטה מי נכנס ומי נשאר בחוץ. אפל הבינה את זה. ולכן היא לא ניסתה לברר מי צודק.
היא פשוט החליפה את המנעול.
