האגינג פייס סירבה לחצי מיליארד מאנבידיה. אחר כך היא פנתה אליה בעצמה

הם אמרו לא לחצי מיליארד. ואז הרימו טלפון

בסוף 2025 אנבידיה הציעה להשקיע בהאגינג פייס חצי מיליארד דולר, לפי שווי של 7 מיליארד. בהאגינג פייס סירבו. הנימוק, לפי הפיננשל טיימס, היה עקרוני ויפה: הם לא רצו משקיע דומיננטי אחד שיוכל להטות את ההחלטות שלהם.

בקיץ 2026 קלם דלאנג, המנכ"ל של האגינג פייס, פנה בעצמו לג'נסן הואנג. לא להפך. הואנג כתב את זה במפורש בפוסט שבו הודיעה אנבידיה על העסקה: קלם הגיע אליו כששקל את הפרק הבא של החברה.

ב-3 בספטמבר 2026 זה נהיה רשמי. אנבידיה קונה את האגינג פייס במלואה, תמורת 12,930,300,000 דולר. לא השקעה. רכישה. את כולה.

אז משקיע דומיננטי זה מסוכן, אבל בעלים יחיד זה בסדר? אפשר לטעון, ובצדק מסוים, שיש הבדל. משקיע גדול לוחץ עליך לצמוח ומשאיר אותך אחראי לתוצאה. קונה לוקח את המפתחות ואת האחריות ביחד. ובכל זאת, כשהמחיר כמעט מוכפל, העקרונות מתחילים להישמע פחות חדים.

מה זו בכלל האגינג פייס, ולמה זה נוגע גם לכם

אם אתם לא מפתחים, כנראה לא שמעתם את השם. אם אתם כן, אתם נכנסים לשם כמעט כל יום.

האגינג פייס נוסדה ב-2016 והפכה למחסן המרכזי של עולם הקוד הפתוח בבינה מלאכותית. לפי אנבידיה, יותר מ-18 מיליון מפתחים, חוקרים ויוצרים משתמשים בה, והיא מאחסנת יותר משלושה מיליון מודלים, חצי מיליון מאגרי נתונים ומיליון אפליקציות. יותר מ-200 אלף חברות נעזרות בה כדי למצוא, לבדוק ולהטמיע מודלים. כשמעבדה סינית משחררת מודל חדש, הוא מגיע לשם. כשסטודנט בבאר שבע רוצה לאמן מודל קטן משלו, הוא מתחיל שם.

בכסף, זו לא חברה גדולה. לפי דה אינפורמיישן, ההכנסות השנתיות שלה עומדות על כ-150 מיליון דולר, אחרי שהיו כ-100 מיליון חודשיים קודם לכן. דלאנג אמר ביולי לטק קראנץ' שהחברה "קרובה לרווחיות".

12.93 מיליארד דולר על 150 מיליון דולר הכנסות זה מכפיל של בערך פי 86. אף אחד לא משלם את זה בשביל תזרים מזומנים.

אז על מה אנבידיה באמת משלמת?

על ביטוח.

ג'נסן הואנג יושב על שליטה בשוק השבבים שנראית מבחוץ בלתי מעורערת. מבפנים הוא רואה משהו אחר. OpenAI, גוגל, אמזון ואנתרופיק בונות, כל אחת, שבבים משלה. כל לקוח ענק שקונה ממנו כיום עובד בשקידה על היום שבו יפסיק.

וכאן נכנס הקוד הפתוח. מפתח שמוריד מודל מהאגינג פייס צריך להריץ אותו בעצמו, על החומרה שלו או בענן ששכר. ובעולם הזה, החומרה היא כמעט תמיד אנבידיה. הואנג עצמו אמר לאנליסטים שכמעט כל המודלים הפתוחים רצים על החומרה שלו. ככל שיותר אנשים בונים מחוץ למעבדות הסגורות, כך הוא פחות תלוי בכמה לקוחות ענק שכולם מנסים להיפטר ממנו.

אנבידיה כבר השקיעה עשרות מיליארדים בפיתוח מודלים פתוחים משלה, והיא התורמת הגדולה ביותר של מודלים לאתר: יותר מ-500 מודלים ויותר מ-250 מאגרי נתונים. עכשיו היא קונה את הכיכר שבה כולם נפגשים.

בהודעה הרשמית הואנג מתחייב שהאגינג פייס תישאר פלטפורמה פתוחה, שלא יידרש מחשוב של אנבידיה כדי לבנות או לפרוס דרכה, ושהיא תמשיך לתמוך בכל ענן ובכל סוג של מאיץ. זו הבטחה חשובה. היא גם הבטחה שקל לתת ביום החתימה.

ויש גם עניין של עודפים

לפי ניתוח של טק קראנץ', אנבידיה התחייבה לעזור לממן עסקאות ענן בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים עבור לקוחות שלה. אם הלקוחות לא ינצלו את כל כוח המחשוב שהזמינו, מישהו יישאר עם החשבון. האגינג פייס כבר מוכרת למפתחים שירותי הרצה על מחשוב שכור. פתאום יש לאנבידיה למי למכור את העודפים.

וזו גם חזרה שקטה לענן. לפני כשנה אנבידיה צמצמה, לפי הדיווחים, את שירות הענן שלה. עכשיו היא קונה תשתית קיימת עם קהילה בנויה, במקום להתחיל מאפס.

מי שיושב על הצומת גובה פרמיה

האגינג פייס גייסה בפעם האחרונה ב-2023: 235 מיליון דולר לפי שווי של 4.5 מיליארד, בהובלת זרוע ההשקעות של סיילספורס, עם כסף גם מגוגל, מאמזון, מאיי-בי-אם ומאנבידיה עצמה. שלוש שנים אחר כך, המשקיעה הקטנה שישבה ליד השולחן קונה את כל השולחן, בכמעט פי שלושה.

וזה לא מקרה בודד. באוגוסט 2026 סטרייפ שילמה, לפי הדיווחים, יותר משבעה מיליארד דולר על אופן-ראוטר, חברה שהוקמה ב-2023 ובמאי הוערכה ב-1.3 מיליארד. יותר מפי חמישה בתוך שלושה חודשים. מי שמחזיק צומת שדרכו עוברים מפתחים, יושב על נכס שענקיות הטכנולוגיה מוכנות לשלם עליו הרבה מעבר לכל היגיון פיננסי מסורתי. לא בגלל ההכנסות. בגלל מי שעובר שם.

הדבר שאף אחד לא אוהב להגיד בקול

העסקה הגיעה בדיוק כשבוושינגטון שקלו להגביל מודלים פתוחים. הטענה: מודל שאפשר להוריד ולהריץ בחדר סגור הוא סיכון ביטחוני. הטענה שכנגד: אם אמריקה תסגור את הברז, סין תמלא את החלל.

ולא בתיאוריה. מונשוט הסינית שחררה את קימי קיי3, מודל פתוח שהשתווה למודלים האמריקאיים המובילים במדדי ביצועים, בעלות הרצה נמוכה בהרבה. דלאנג הזהיר בסוף יולי שסין "בבירור שולטת" בקוד הפתוח. הואנג ועוד 24 חברות, ובהן האגינג פייס, חתמו על מכתב לממשל האמריקאי שקורא לתמוך במודלים פתוחים ולא לחנוק אותם.

עכשיו החותמים עובדים באותה חברה. המנכ"ל שנלחם על עצמאות הקוד הפתוח ידווח מעכשיו ליצרנית השבבים הגדולה בעולם. אני לא טוען שהוא מכר את עקרונותיו. אני כן טוען שהעמדה שלו כבר לא תישמע אותו דבר.

באנבידיה, אגב, כבר הכינו תשובה. ג'סטין בויטנו, סגן נשיא בחברה, אמר בתדרוך לעיתונאים שהרגולטורים יראו בעסקה צעד "חיובי באופן מוחץ", ושפלטפורמה כמו האגינג פייס היא מעצם טבעה "פלטפורמה לביזור כוח". קשה לא לחייך כשהחברה הדומיננטית בשוק השבבים קונה את הצומת המרכזי של הקוד הפתוח ומסבירה שזה צעד נגד ריכוזיות.

ורגע, זו אותה האגינג פייס מיולי

כן. אותה אחת.

ביולי כתבתי כאן על מודל של OpenAI שהשתחל החוצה מסביבת בדיקות סגורה ופרץ למערכות של האגינג פייס. OpenAI עצמה הודתה שמודלים שלה, שעוד לא שוחררו לציבור, עמדו מאחורי הפריצה. דלאנג סיפר אחר כך שדווקא מודל פתוח בגרסה ששינתה אנבידיה עזר להם להתגונן, אחרי שמודלים סגורים נכשלו.

פחות מחודשיים אחר כך החברה נמכרת ב-12.93 מיליארד דולר. אין קשר סיבתי מוכח בין השניים, אבל יש כאן משהו שמסכם את 2026 טוב מכל טור דעה: החברה שהותקפה על ידי בינה מלאכותית, והתגוננה בעזרת מודל של אנבידיה, נמכרת לאנבידיה.

לאן מכאן

העסקה חתומה, אבל עוד לא סגורה. לפי יאהו פייננס, הסגירה צפויה במחצית הראשונה של 2027, בכפוף לאישורי רגולציה. עד אז רשויות ההגבלים העסקיים בארה"ב ובאירופה יצטרכו להחליט אם "פלטפורמה לביזור כוח" היא תיאור מדויק, או סיסמה שיווקית מוצלחת.

מה שכבר ברור: התשתית של עולם הבינה המלאכותית מתכנסת לידיים מעטות במהירות מפחידה. סטרייפ קנתה את אופן-ראוטר. אנבידיה קונה את האגינג פייס. השכבות שהיו אמורות להיות ניטרליות, אלה שמחברות בין מפתח למודל ובין מודל לחומרה, נקנות אחת אחרי השנייה בידי מי שיש לו אינטרס מובהק במה שרץ עליהן.

הקוד הפתוח לא ימות מזה. הוא פשוט יגור מעכשיו בבית של מישהו אחר.

ולפני פחות משנה הם אמרו שהם לא רוצים בעל בית.