שלושת אלפים דולר לספר, וחצי מיליון ספרים על השולחן
בשנת 2024 הגישה הסופרת אנדראה בארטס, יחד עם עוד שני סופרים, תביעה ייצוגית נגד אנתרופיק. הטענה הייתה פשוטה: החברה הורידה מיליוני ספרים מאתרים פיראטיים כמו לייבררי ג'נסיס, ואימנה עליהם את קלוד מבלי לשלם אגורה שחוקה אחת.
השבוע, שנתיים אחרי, השופטת אראסלי מרטינז-אולגין בבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו נתנה אישור סופי להסדר. הסכום: 1.5 מיליארד דולר. זה ההסדר הגדול ביותר שנרשם אי פעם בתביעת זכויות יוצרים בארצות הברית.
התנאים המדויקים: אנתרופיק תשלם כשלושת אלפים דולר על כל ספר, לרשימה של יותר מ-482 אלף כותרים. עד כה כ-91% מהספרים כבר נרשמו לתשלום על ידי סופרים או מו"לים שממתינים לפיצוי.
מה בדיוק אנתרופיק עשתה לא בסדר
כאן מגיע החלק שהופך את הסיפור למעניין יותר ממה שהוא נראה במבט ראשון. השופט וויליאם אלסופ, שכבר פרש מאז, קבע כבר ביוני שאימון מודל שפה על טקסטים מוגני זכויות יוצרים הוא שימוש הוגן. זו קביעה דרמטית שיכולה הייתה להפוך לתקדים מחייב עבור כל תעשיית הבינה המלאכותית.
אבל אלסופ לא עצר שם. הוא קבע גם שאנתרופיק הפרה את הזכויות של הסופרים בדרך אחרת לגמרי: היא שמרה יותר משבעה מיליון ספרים גנובים ב"ספרייה מרכזית" פנימית, בלי שום קשר הכרחי לאימון בפועל. במילים אחרות, זה לא היה השימוש בספרים לאימון שהכשיל אותה. זו הייתה ההחזקה של הגניבה עצמה, מאוחסנת אצלה על השרתים.
וזו הסיבה שההסכם הזה, למרות הסכום המסחרר, לא הפך לתקדים משפטי מחייב. פסיקת השימוש ההוגן של אלסופ נשארת בעינה, אבל היא לא תהפוך לפסיקת ערכאת ערעור מחייבת, בדיוק בגלל שהצדדים בחרו להתפשר לפני שהתיק הגיע לשם.
למה השופטת דחתה את הטענה שזה מעט מדי?
חלק מהסופרים בתביעה טענו שההסכם קטן מדי ביחס לנזק בפועל. השופטת מרטינז-אולגין דחתה את הטענה הזו במפורש ואישרה את ההסכם כפי שהוא. הרוב המכריע של בעלי הזכויות כבר נרשמו לקבלת התשלום, מה שמעיד על כך שהם עצמם קיבלו את התנאים.
זה חשוב כי זה מייצר תקדים מעשי, אם לא משפטי: כשחברת AI נתפסת מורידה תוכן מוגן מאתרי פיראטיות, מדובר בסיכון כספי אמיתי וממשי, לא רק בכותרת עיתונאית שנעלמת אחרי שבוע.
מה זה אומר לחברות ה-AI האחרות?
אנתרופיק לא לבד בסיפור הזה. כמעט כל מעבדת AI גדולה עומדת מול תביעות דומות, מ-OpenAI ועד מטא. ההבדל בין אנתרופיק לאחרות הוא לא שהיא היחידה שהשתמשה בחומר מוגן, אלא שהיא נתפסת, ומסמכים פנימיים חשפו איך בדיוק זה קרה: הורדה יזומה מאתרי פיראטיות, ולא רק ״סקרייפינג״ רגיל של האינטרנט הפתוח.
התוצאה היא שיעור: אימון על טקסט מוגן זכויות יוצרים כנראה יישאר שימוש הוגן בעיני בתי משפט אמריקאים, לפחות בינתיים. אבל הדרך שבה חברה משיגה את הטקסט הזה, ומה היא עושה עם הספרים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. ולסיפור הזה יש תג מחיר של 1.5 מיליארד דולר.
מי הבא בתור לשלם?
