דמיינו שרכשתם רכב פרימיום במחיר מלא, ואז החברה משיקה גרסה זולה בחצי מהמחיר שנוסעת מהר יותר. זה בדיוק מה שקרה השבוע ללקוחות של אנתרופיק.

ביום שישי האחרון השיקה החברה את קלוד אופוס 5, הדור החדש של קו הדגל הוותיק שלה. לפי טק קראנץ', המודל קטן יותר מהדגל העליון של החברה, קלוד פייבל 5, אבל זול ממנו וגם פחות שמרן. הבעיה היחידה: הוא מנצח את פייבל 5 בכמה מבחני ביצועים, למרות שהוא אמור להיות הדרג השני.

זה לא טריק שיווקי. אנתרופיק עצמה כתבה בהודעה הרשמית שאופוס 5 מציב שיא חדש במבחני קידוד ועבודת ידע כמו Frontier-Bench ו-GDPval-AA, ונשאר מאחור רק בתחום אחד: משימות סייבר, שם מיתוס 5 עדיין חזק ממנו.

קצב שחרור שלא נראה כמוהו

המדהים כאן הוא לא רק הביצועים, אלא הקצב. אופוס 5 יצא רק חודשיים אחרי אופוס 4.8, שהושק ב-28 במאי. מיתוס 5, פייבל 5 וסונט 5 כולם יצאו ביוני. כלומר, בתוך כמעט חודשיים אנתרופיק שחררה חמישה מודלים חדשים. נשאר רק ההייקו הקל שעדיין מחכה לשדרוג לדור החמישי.

חברה שמוציאה כל כך הרבה גרסאות בזמן כה קצר: או שהיא מפחדת מהמתחרים, או שהיא פשוט הגיעה לשלב שבו שיפור מודלים הפך לתהליך ייצור סדרתי. כנראה ששני ההסברים נכונים.

הלחץ מגיע מכל הכיוונים. גוגל שחררה לאחרונה שלושה מודלים חדשים, מונשוט הסינית הרעישה את השוק עם קימי קיי 3, ו-OpenAI ממשיכה לדחוף גרסאות משלה כמעט בכל חודש. במרוץ כזה, מודל שיוצא ומיד מתגלה כחלש מהמתחרה נחשב לכישלון יקר. לכן דווקא הגיוני שאנתרופיק בחרה לשחרר לעיתים קרובות יותר ובכמויות קטנות יותר, במקום להמר הכל על שדרוג ענק פעם בשנה.

מה בדיוק השתפר

לפי אנתרופיק, אופוס 5 חזק במיוחד ביכולת לבדוק את עבודתו ולתקן אותה עד שהיא מצליחה. בדוגמה שהחברה נתנה, המודל קיבל פרומפט חלקי וכתב לבדו תהליך עבודה ממוחשב שלם, כולל תיקון השגיאות שהתגלו תוך כדי העבודה. זו לא יכולת חדשה לגמרי בעולם המודלים, אבל אנתרופיק טוענת שהיא עקבית ואמינה יותר כאן מאשר בדגמים קודמים.

הריסון שהתרופף

הפרט המעניין באמת נמצא לא בביצועים, אלא במה שאנתרופיק הסירה. אופוס 5, כמו קודמו, לא כפוף למדיניות שמירת הנתונים ל-30 יום שחלה על פייבל ומיתוס, מגבלה שהטרידה משתמשים רבים שדואגים לפרטיות.

ועדיין נשארו חסמים בתחום הסייבר. המודל לא יכול לסרוק חולשות אבטחה בקובץ בינארי מוכן, אבל כן מותר לו לחפש פרצות בקוד המקור, כי זה בדרך כלל שימוש הגנתי. אנתרופיק מצפה שהמסווגים שחוסמים בקשות בעייתיות יופעלו 85% פחות באופוס 5 לעומת פייבל 5. במילים אחרות: פחות "אני לא יכול לעזור עם זה" ויותר תשובות בפועל.

וכדי לרכך עוד יותר את המקרים שבהם החסימה כן מופעלת, אנתרופיק משיקה פיצ'ר בטא בשם Automatic Fallbacks. במקום לקבל הודעת שגיאה כשפרומפט מפעיל את הגנות האבטחה, הבקשה מנותבת אוטומטית למודל חלש יותר שכן יכול לענות. משתמשי ה-API שיפעילו את ההגדרה יקבלו תמיד תשובה כלשהי, גם אם לא מהמודל החזק ביותר.

זו מגמה שכדאי לעקוב אחריה. חברות בינה מלאכותית בנו את המוניטין שלהן על "בטיחות תחילה", ועכשיו הן לומדות בכאב שריסון יתר מרחיק לקוחות עסקיים שרוצים כלי עבודה, לא שוטר. כתבה קודמת של טק קראנץ' תיארה איך חוקרי סייבר הגנתיים כבר התלוננו שההגנות האלה פוגעות בעבודה הלגיטימית שלהם.

המחיר לא זז, הערך כן

אופוס 5 עולה בדיוק כמו קודמו, 5 דולר למיליון טוקנים בקלט ו-25 דולר בפלט, עם עד 90% הנחה בשימוש בזיכרון מטמון ו-50% בעיבוד באצווה. הוא זמין מיד דרך ה-API של קלוד, AWS, גוגל קלאוד, מיקרוסופט פאונדרי, אתר קלוד, קלוד קוד וקוואורק. הוא גם הפך למודל ברירת המחדל בקלוד מקס, והחזק ביותר שזמין למנויי קלוד פרו.

זאת אומרת שרוב המשתמשים הרגילים של קלוד, אלה שלא בוחרים ידנית איזה מודל להפעיל, יעברו לאופוס 5 בלי לשים לב. הם פשוט יקבלו כלי חזק יותר באותו מחיר.

אז מה זה אומר בעצם?

יש כאן פרדוקס נחמד. אנתרופיק בנתה מותג של "המודל הכבד" סביב אופוס, בעוד פייבל נועד להיות מוצר הדגל האמיתי. עכשיו הדגל השני מנצח את הראשון בחלק מהמבחנים, במחיר נמוך משמעותית, עם פחות חסימות.

זה בדיוק ההיפך ממה שקורה בדרך כלל בתעשיית הטק, שבה הגרסה היקרה אמורה להיות תמיד הטובה ביותר. כאן דווקא הזול מנצח, וזה מרמז שהתחרות הפנימית באנתרופיק בין הצוותים שבונים כל דגם הפכה לחריפה כמו התחרות מול OpenAI וגוגל.

יש בזה גם מסר צרכני ברור. לקוח שמשלם על פייבל 5 מתוך הנחה שהוא מקבל את הטוב ביותר שיש, מגלה עכשיו שהדגם הזול יותר עוקף אותו בתחומים שלמים. אנתרופיק לא מיהרה להסתיר את זה, ואפילו פרסמה את ההשוואה בעצמה. יש כאן ביטחון עצמי נדיר בתעשייה שרגילה להסתיר חולשות, לא להכריז עליהן.

השאלה שנשארת פתוחה היא כמה זמן זה יימשך. אם המודל הזול תמיד ישיג את היקר תוך חודשיים, למה בכלל לשלם על השדרוג הבא?

הפוסט המודל הזול של אנתרופיק מביס את היקר שלה הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

בשנת 2024 הגישה הסופרת אנדראה בארטס, יחד עם עוד שני סופרים, תביעה ייצוגית נגד אנתרופיק. הטענה הייתה פשוטה: החברה הורידה מיליוני ספרים מאתרים פיראטיים כמו לייבררי ג'נסיס, ואימנה עליהם את קלוד מבלי לשלם אגורה שחוקה אחת.

השבוע, שנתיים אחרי, השופטת אראסלי מרטינז-אולגין בבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו נתנה אישור סופי להסדר. הסכום: 1.5 מיליארד דולר. זה ההסדר הגדול ביותר שנרשם אי פעם בתביעת זכויות יוצרים בארצות הברית.

התנאים המדויקים: אנתרופיק תשלם כשלושת אלפים דולר על כל ספר, לרשימה של יותר מ-482 אלף כותרים. עד כה כ-91% מהספרים כבר נרשמו לתשלום על ידי סופרים או מו"לים שממתינים לפיצוי.

מה בדיוק אנתרופיק עשתה לא בסדר

כאן מגיע החלק שהופך את הסיפור למעניין יותר ממה שהוא נראה במבט ראשון. השופט וויליאם אלסופ, שכבר פרש מאז, קבע כבר ביוני שאימון מודל שפה על טקסטים מוגני זכויות יוצרים הוא שימוש הוגן. זו קביעה דרמטית שיכולה הייתה להפוך לתקדים מחייב עבור כל תעשיית הבינה המלאכותית.

אבל אלסופ לא עצר שם. הוא קבע גם שאנתרופיק הפרה את הזכויות של הסופרים בדרך אחרת לגמרי: היא שמרה יותר משבעה מיליון ספרים גנובים ב"ספרייה מרכזית" פנימית, בלי שום קשר הכרחי לאימון בפועל. במילים אחרות, זה לא היה השימוש בספרים לאימון שהכשיל אותה. זו הייתה ההחזקה של הגניבה עצמה, מאוחסנת אצלה על השרתים.

וזו הסיבה שההסכם הזה, למרות הסכום המסחרר, לא הפך לתקדים משפטי מחייב. פסיקת השימוש ההוגן של אלסופ נשארת בעינה, אבל היא לא תהפוך לפסיקת ערכאת ערעור מחייבת, בדיוק בגלל שהצדדים בחרו להתפשר לפני שהתיק הגיע לשם.

למה השופטת דחתה את הטענה שזה מעט מדי?

חלק מהסופרים בתביעה טענו שההסכם קטן מדי ביחס לנזק בפועל. השופטת מרטינז-אולגין דחתה את הטענה הזו במפורש ואישרה את ההסכם כפי שהוא. הרוב המכריע של בעלי הזכויות כבר נרשמו לקבלת התשלום, מה שמעיד על כך שהם עצמם קיבלו את התנאים.

זה חשוב כי זה מייצר תקדים מעשי, אם לא משפטי: כשחברת AI נתפסת מורידה תוכן מוגן מאתרי פיראטיות, מדובר בסיכון כספי אמיתי וממשי, לא רק בכותרת עיתונאית שנעלמת אחרי שבוע.

מה זה אומר לחברות ה-AI האחרות?

אנתרופיק לא לבד בסיפור הזה. כמעט כל מעבדת AI גדולה עומדת מול תביעות דומות, מ-OpenAI ועד מטא. ההבדל בין אנתרופיק לאחרות הוא לא שהיא היחידה שהשתמשה בחומר מוגן, אלא שהיא נתפסת, ומסמכים פנימיים חשפו איך בדיוק זה קרה: הורדה יזומה מאתרי פיראטיות, ולא רק ״סקרייפינג״ רגיל של האינטרנט הפתוח.

התוצאה היא שיעור: אימון על טקסט מוגן זכויות יוצרים כנראה יישאר שימוש הוגן בעיני בתי משפט אמריקאים, לפחות בינתיים. אבל הדרך שבה חברה משיגה את הטקסט הזה, ומה היא עושה עם הספרים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. ולסיפור הזה יש תג מחיר של 1.5 מיליארד דולר.

מי הבא בתור לשלם?

הפוסט שופטת אישרה: אנתרופיק תשלם 1.5 מיליארד דולר על ספרים גנובים הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

"בעצם מצאנו דרך לגרום לחול לחשוב", כתב דמיס חסאביס. "זה נס." לא כל יום מדען זוכה פרס נובל כותב את המילה הזו על הטכנולוגיה שהוא עצמו בונה. אבל חסאביס, מנכ"ל דיפמיינד ומי שעומד מאחורי ג'מיני, לא כתב את זה כדי להתרשם מעצמו. הוא כתב את זה בתוך מניפסט אישי ארוך, ובו הוא מסביר למה הוא חושב שהעולם צריך גוף פיקוח בינלאומי על בינה מלאכותית, ולמה זה צריך לקרות עכשיו, לא בעוד שנתיים.

מה הוא בעצם מציע

לפי ראיון בלעדי לאקסיוס, חסאביס מציע גוף בדיקה בסגנון פינרה, הרשות הפרטית שמפקחת על וול סטריט תחת עינה של רשות ניירות הערך האמריקאית. הרעיון: מעבדות הבינה המלאכותית המובילות ישתפו את המודלים המתקדמים ביותר שלהן עם הגוף הזה, עד שלושים יום לפני שהמודל יוצא לשוק, כדי לבדוק יכולות מסוכנות בתחומי סייבר, ביולוגיה, ואפילו "הטעיה".

בשלב הראשון זה יהיה וולונטרי. אבל חסאביס כותב במפורש שברגע שהמנגנון "יוכיח את עצמו כיעיל ואמין", המעבר להסדרה מחייבת "עשוי לקרות במהירות". במילים פשוטות: מודל שלא עבר את הבדיקה, לא ייכנס לשוק האמריקאי.

הגוף שהוא מדמיין יהיה בעל רוב חברים בלתי תלויים, כולל זוכי פרס טיורינג ומומחים אחרים, לצד נציגי תעשייה, ממשלה וקוד פתוח. והחוקים יחולו על כל מודל בדרגת "פרונטיר", בלי קשר למדינת המוצא ובלי קשר אם הוא סגור או פתוח קוד.

למה דווקא עכשיו

חסאביס לא כתב את המניפסט הזה בוואקום. הוא מצביע במפורש על אירוע אחד שקרה חודש לפני כן: הממשל האמריקאי הקפיא בפועל, בפקודת ייצוא, את המודלים החזקים ביותר של אנתרופיק, מיתוס ופייבל. אנתרופיק בילתה שבועיים וחצי במשא ומתן לשחרר אותם, בלי חוקים ברורים, בלי פרוטוקול, בלי שום דבר שדומה למשחק הוגן. לחסאביס זו הייתה "קריאת השכמה".

OpenAI, כדי להימנע מגורל דומה, בחרה מרצונה להגביל את הגישה ל-GPT-5.6 רק לשותפים שעברו בדיקת ממשל, לפני שהמודל שוחרר לציבור הרחב בשבוע שעבר אחרי משא ומתן עם משרד המסחר. כלומר גם חברות שאין להן שום סיבה לחשוש כבר מתנהגות כאילו הרגולציה כבר קיימת. הבעיה היא שהיא לא קיימת. יש רק פקודות אד הוק שיכולות לנחות בלי אזהרה.

מירוץ נגד השעון

בתוך שמונה עשר חודשים, לדברי חסאביס, יכולות מסוכנות בתחומי הסייבר, הביולוגיה והגרעין עלולות לחיות בתוך מודלים בקוד פתוח, מחוץ לשליטתה של כל ממשלה. הוא מדגיש נקודה חשובה: הסיכון האמיתי לא מגיע רק ממודלים פתוחים. הוא מגיע גם מהמודלים הקנייניים והחזקים יותר שהמעבדות הגדולות עצמן בונות עכשיו.

חסאביס לא מדבר על תרחיש רחוק. הוא כותב שאנחנו עומדים "בשולי הסינגולריות", ושהוא מעריך שבינה כללית, מודל בעל כל היכולות הקוגניטיביות של המוח האנושי, רחוקה "בסך הכל כמה שנים בודדות".

מי כבר איתו

חסאביס לא זרק את הרעיון הזה לאוויר בלי הכנה. לפי אקסיוס, הוא בילה חודשים בשיחות שקטות עם הממשל האמריקאי, מנהיגי מעבדות מתחרות, ופקידים אירופיים, עוד לפני שהמניפסט יצא לאור. "הצלילים ששמעתי חיוביים מאוד", אמר על השיחות עם הבית הלבן, שעד לאחרונה החזיק בגישה חופשית יחסית כלפי רגולציית בינה מלאכותית.

מעניין במיוחד לראות מי עוד תומך ברעיון של רגולציה מחייבת. דריו אמודאי, מנכ"ל אנתרופיק, כבר קרא בעבר להקמת סוכנות בסגנון ה-FAA, זו שמפקחת על התעופה האזרחית, עם סמכות לחסום מודלים לא בטוחים. כלומר מנכ"לי שתי המעבדות המובילות בעולם, אלה שמאחורי ג'מיני וקלוד, מסכימים כבר היום שוושינגטון צריכה להסדיר אותם. המחלוקת ביניהם היא רק על מי בדיוק יחזיק בסמכות.

אז למה לא כולם קופצים על זה?

יש כאן פרדוקס יפה. חברות שמפחדות מרגולציה בדרך כלל נלחמות בה. כאן קורה ההפך. חסאביס בעצמו אומר שלהיות מוגדר "פרונטיר" ולעבור את הבדיקה יהפוך למותג יוקרה, לא לעונש. "אני חושב שזה נכס יוקרתי נחמד למדי", הוא אמר. וזו בדיוק הסיבה שכדאי להיזהר קצת מההתלהבות. גוף פיקוח שהחברות הגדולות עצמן מעצבות, ושמעניק להן תעודת הכשר רשמית, הוא לא בהכרח אותו דבר כמו פיקוח ציבורי עצמאי. מי שכותב את הכללים, לפעמים גם מרוויח הכי הרבה מהם.

לאן זה הולך מכאן?

חסאביס נותן לעצמו לוח זמנים אגרסיבי: חודשים, לא שנים, עם שאיפה שהגוף יהיה פעיל עוד לפני סוף השנה. זה מהיר בטירוף.

השאלה האמיתית היא לא אם יקום גוף כזה. זו כמעט ודאות, כשגם גוגל וגם אנתרופיק דוחפות לכיוון הזה, וכשהממשל כבר הוכיח שהוא מוכן להקפיא מודלים שלמים בין לילה. השאלה האמיתית היא מי ישב בחדר כשיחליטו מה נחשב "בטוח מספיק". ובחדר הזה, כרגע, יושבים בעיקר האנשים שבנו את הטכנולוגיה שהם מבקשים לפקח עליה.

הפוסט דמיס חסאביס רוצה שוטר עולמי לבינה המלאכותית הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

אבא שלי היה מהנדס בכיר באינטל. אח שלי, בוגר תלפיות, גאון אמיתי, כתב קוד כבר בבית הספר היסודי. ואני? אני מקבל חררה מעצם המילה קוד מאז שאני זוכר את עצמי, וכל חיי ברחתי מזה בכל דרך אפשרית.

אז דווקא אני, מכל האנשים, פיתחתי משחק טריוויה על המונדיאל.

aisamurai.co.il/trivia

שווה לעצור רגע ולשחק לפני שממשיכים לקרוא. אני אחכה.

וייב קודינג, או איך מפתחים בלי לדעת לפתח

לשיטה הזאת קוראים וייב קודינג, ואין לי דרך טובה יותר לתאר אותה מאשר במילים שלי: אני מבקש, הבינה כותבת את הקוד ומעצבת. אני נותן פידבק, היא מתקנת ומשפרת. אני מבקש להוסיף גרסה בעברית או לשנות כותרת, והיא? אומרת אמן ומבצעת במהירות וביעילות מרשימה.

אין כאן שורת קוד אחת שאני כתבתי. יש כאן שיחה. אני כותב עברית, בתחושות, ב"לא, זה לא זה, תנסי ככה", והיא מתרגמת את זה למוצר שאפשר לגעת בו.

זה לא פרומפט אחד, זה שעתיים וחצי של דו-שיח

בואו ננפץ מיתוס קטן: לא ישבתי, כתבתי משפט אחד וקיבלתי משחק מושלם. זה לא עבד ככה, וגם לא אמור לעבוד ככה.

ישבתי בערך שעתיים וחצי במצטבר. שיחקתי, התנסיתי, חזרתי, דייקתי. אמרתי לה שהטיימר לוחץ מדי, ביקשתי שהמעבר לעברית יתהפך כמו שצריך לימין, שיניתי כותרות, בדקתי איך זה מרגיש בנייד. כל סבב כזה החזיר לי גרסה קצת טובה יותר.

ופה מתחיל החלק שהכי הפתיע אותי. בשלב מסוים פשוט שאלתי אותה לרעיונות, מה עוד אפשר להוסיף כדי שהמשחק יהיה ממכר יותר. כך נולד לוח השיאים, וכך הגיעה האפשרות לכתוב את שמך על כרטיס השחקן בסוף. לא חשבתי על זה לבד. היא הציעה, אני בחרתי, והיא בנתה.

וכשהמשחק היה מוכן, היה צריך להעלות אותו לאתר. גם פה לא נגעתי בכלום. אמרתי לה שאני רוצה עמוד שמראה רק את המשחק, בלי הכותרת והפוטר של האתר, והיא העלתה את הקובץ, פתחה את העמוד, וסידרה הכל. אפילו כשגיליתי שבוואטסאפ קופץ הלוגו הישן במקום המשחק, אמרתי לה משפט אחד, והיא החליפה את תמונת השיתוף. דו-שיח, מההתחלה ועד הסוף.

ואני בעיקר כועס על עצמי

אתם יודעים מה התחושה הכי חזקה שנשארה לי בסוף השעתיים וחצי האלה? לא גאווה. כעס.

כעס על עצמי, שהתחלתי כל כך מאוחר. שכל החיים נתתי למילה קוד להפחיד אותי, ובניתי לעצמי חומה מיותרת מול עולם שלם. כי מסתבר שאף פעם לא הייתי צריך לדעת לכתוב קוד. הייתי צריך לדעת מה אני רוצה, ולדעת לבקש.

האב המהנדס, האח התלפיון, וביניהם אני, שברח כל חייו. בסוף הסתבר שהמרחק ביני לבין "לדעת לבנות" היה תמיד שיחה אחת. פשוט לא היה לי עם מי לנהל אותה עד עכשיו.

אז כן, אני מאחר. אבל אני כבר כאן. ואם גם אתם בורחים מהמילה הזאת כל החיים, אולי שווה שתשאלו את עצמכם מה הייתם בונים אילו רק הייתם מבקשים.

הפוסט אני בורח מקוד כל חיי, ובניתי אתר מונדיאל טריוויה הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

בינואר, אחד מהמפתחים הבכירים של קלוד קוד העריך ש"קרוב ל-100%" מהקוד שכתב הצוות שלו נכתב על ידי הכלי עצמו. הוא כתב זאת בפשטות, כאילו מדובר בעדכון שגרתי. כאילו זה לא מעניין.

זה מאוד מעניין.

השבוע פרסמה אנתרופיק דו"ח שנקרא When AI Builds Itself. הנתונים בתוכו קשים יותר לקריאה ממה שהכותרת מרמזת. נכון למאי 2026, יותר מ-80% מהקוד שנכנס לבסיס הנתונים של אנתרופיק נכתב על ידי קלוד. בשנת 2024 מהנדסי החברה כתבו כמות קוד מסוימת ביום. היום, ב-2026, הם כותבים פי שמונה.

ג'ק קלארק, שייסד את OpenAI לפני שעבר לאנתרופיק, כתב בדו"ח: "כל גרסה חדשה של קלוד יכולה להיבנות מהגרסה שלפניה, בלי מעורבות אנושית."

הוא לא כתב זאת כאזהרה. הוא כתב זאת כתיאור של מה שקורה כבר.

RSI: שלוש האותיות שמחליפות את AGI

מי שעוקב אחרי השיח בקהילת הטק הבינלאומית שם לב שהאותיות AGI התחילו להיעלם מהכותרות. במקומן מופיעות שלוש אותיות אחרות: RSI, ראשי תיבות של Recursive Self-Improvement, שיפור עצמי רקורסיבי.

הרעיון פשוט עד שהוא מפחיד: מערכת שיכולה לשפר את עצמה. פעם אחת. ואז שוב. ובאיטרציה הבאה, גרסה חדשה שכבר טובה יותר משפרת את עצמה שוב. הלולאה נסגרת, בני האדם יוצאים מהמשוואה, ומה שנשאר הוא שאלה שאיש לא יודע לענות עליה.

טק קראנץ' מיפה בשבוע שעבר את כל מי שרץ אחרי החלום הזה כרגע. ריצ'רד סוכר, חוקר AI מוכר, השיק חברה שנקראת ממש כך: Recursive SuperIntelligence. "המוקד שלנו הוא לבנות בינה-על שמשתפרת באמת, שבה כל תהליך הרעיון, היישום והאימות של רעיונות מחקריים יהיה אוטומטי לחלוטין," הסביר.

אנדריי קרפאתי, שלימד את האינטרנט כולו איך מודלי שפה עובדים, מריץ כבר כמה חודשים פרויקט פרטי שנקרא Auto-Research. נחיל סוכנים שמאמנים מודלי שפה קטנים על שיפורים הדרגתיים. לא פריצת דרך ענקית, לדבריו, "עדיין לא". אבל הוא פרסם את הבסיס בגיטהאב, ועכשיו הוא עובד על אימון מקדים באנתרופיק. לכלים שלו יהיה עכשיו קצת יותר כוח.

אנתרופיק מודדת את עצמה, ומה שהיא מוצאת לא מרגיע

הדו"ח של אנתרופיק כולל גם נתון שלא קל לפרש בדרך טובה: חמישה מתוך 18 מהנדסים שנשאלו האם Mythos, גרסת הדגל של קלוד, יכולה להחליף מהנדס L4, השיבו שעם שיפורים קטנים בסביבת העבודה, כן.

L4 הוא מהנדס ברמה בינונית-בכירה. אחד שיכול לקחת פרויקטים עצמאיים. לא ג'וניור. לא מישהו שצריך הדרכה בכל צעד.

אבל הדו"ח ציין גם את החולשות: "קלוד מתקשה לנהל משימות ארוכות ועמומות של שבוע שלם, להבין סדרי עדיפויות ארגוניים, לוודא תוצאות, ולעקוב אחר הנחיות בצורה מדויקת."

בקיצור, קלוד מצוין במה שניתן לפרמל בצורה ברורה. מה שדורש שיפוט, טעם, ואוריינטציה ארגונית, הכלי עדיין לא שם. עם דגש על עדיין.

מה שמפריד בין "אנחנו משתמשים ב-AI לכל" לבין RSI

הלן טונר, מנהלת המחקר של CSET בג'ורג'טאון וחברת דירקטוריון לשעבר ב-OpenAI, הסבירה את ההבחנה הזו בפשטות: "הם פשוט משתמשים ב-AI לכל מה שאפשר. וזה שונה מההגדרה הקלאסית של RSI, שהיא שאין צורך באף אדם."

סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל, נשאל על כך בפודקאסט של הניו יורק טיימס ואמר: "אנחנו בהחלט מתקדמים. אבל בדרך שבה אנשים מתארים RSI, זה ייצג רמה אחרת לחלוטין של האצה, ועדיין אנחנו לא שם."

אג'יה קוטרה ממוסד METR פירסמה ניתוח שמחלק את הדרך ל-RSI לשלושה שלבים. "ספיקות": מצב שבו מערכת ה-AI מסוגלת לייצר מחקר גם בלי כל מעורבות אנושית, גם אם באיכות נמוכה יותר. "שוויון": כשמערכת ה-AI בלבד טובה כמו צוות אנושי בלבד. "עליונות": כשה-AI בלבד עוקף צוות משולב של בני אדם וסוכנים.

קוטרה כתבה: "לא הייתי מופתעת לשמוע שהמדד של ה'ספיקות' כבר עבר…"

ואם כבר הגענו לשם?

אנתרופיק הצהירה בדו"ח שתהיה מוכנה להאט או לעצור את פיתוח מודלים חדשים, אם מתחרות גדולות יסכימו לעשות כך. היא תתחיל שיחות מדיניות בחודשים הקרובים. OpenAI כללה הערות דומות במסמך המדיניות שלה.

זו ידיעה טובה, בכאילו.

בפועל, ההסכמה שכל מתחרות גדולות יעצרו בו-זמנית את הפיתוח היא תרחיש שקשה מאוד לדמיין. לכל מעצמה טכנולוגית יש תמריץ לנצל כל יתרון. לכל מדינה יש אינטרס לאמן את המודל הבא לפני המדינה שלצד.

השאלה שהדו"ח של אנתרופיק מציבה אינה "האם RSI אפשרי". השאלה היא מה קורה כשהתשובה הופכת להיות "כן, כבר קורה" לפני שמישהו הספיק לשנות את השאלה.

הפוסט קלוד כותב את קלוד הבא. אנתרופיק הודיעה זאת בשקט, בחמישי בבוקר. הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

ב-14 במאי 2026, OpenAI הודיעה משהו שנשמע כמו עדכון פיצ'ר טכני אבל הוא בעצם רעידת אדמה קטנה: קודקס עוברת לאפליקציית ChatGPT במובייל. כן, סוכן הקוד שלהם. בטלפון שלכם. ברגע שתפתחו את האפליקציה הרגילה של ChatGPT.

הפיצ'ר נמצא בשלב פריוויו, זמין באנדרואיד וב-iOS, ופתוח לכל המנויים. גם החינמי, גם Go, גם Pro וגם Max. הסטטיסטיקה שמסתתרת מאחורי ההודעה דורשת רגע של עצירה: לפי OpenAI, ארבעה מיליון מפתחים משתמשים בקודקס מדי שבוע. ארבעה מיליון. זה לא מספר של "כלי שעשוי לתפוס בעתיד". זה הקבוצה הכי גדולה של מפתחים שעובדת היום עם סוכן AI אחיד.

מה בדיוק קודקס עושה עכשיו, ולמה זה לא רק "עוד אפליקציה"

בשביל מי שהמיר את חייו לקוד פתוח של AI, הסיפור הזה נראה אחרת. כשקודקס עלה לאוויר לפני שנה הוא היה כלי דסקטופ. ישבת מול המסך, פתחת חלון, ביקשת ממנו לכתוב פונקציה. עד לפני חודש זה היה ניסיון יפה אבל חלקי, כי קודקס עוד לא ידעה לרוץ ברקע. במאי 2026, אחרי שהוסיפו לו תכונת run-in-background במחשב, התמונה התחילה להשתנות. הוא יכול להתחיל משימה ולחזור אליך עם תוצאה אחרי שעה. אתה לא צריך להחזיק את היד שלו.

הצעד למובייל סוגר את הלולאה. לפי הודעת OpenAI, האפליקציה מסתנכרנת בזמן אמת עם המחשב המרוחק: צילומי מסך, פלט טרמינל, diff של קוד, תוצאות בדיקה. תוכל לעקוב, לאשר פקודה, להחליף מודל, או לפתוח משימה חדשה. הכל מהטלפון.

זה אומר ש"אני יושב לעבוד" כבר לא צריך להיות פעולה פיזית. אני עכשיו יכול לדחוף תיקון באג מהמכונית שלי בעת שאני עוצר בתחנת דלק. אני יכול לאשר deploy תוך כדי הרצאה. אני יכול לתת לקודקס לרוץ על מטלה כבדה בלילה ולקרוא את התוצאה בבוקר עם הקפה.

הצד הארגוני

האנשים שמשלמים על מנויי Enterprise קיבלו עוד שכבה: SSH מרוחק, Hooks, גישה תכנותית באמצעות tokens, ותמיכה ב-HIPAA. כלומר, ארגונים שעובדים עם נתוני בריאות יכולים להריץ קודקס בלי לעבור על תקנות. זה לא פיצ'ר אקזוטי. זה ההבדל בין "כלי לאנשים פרטיים" ל"תשתית עבור חברות".

ועוד פרט טכני שהשפעתו עצומה: האפליקציה לא מריצה את הקוד על הטלפון עצמו. היא מתחברת באמצעות שכבת ממסר מאובטחת למחשב המרוחק שלך, ושם הקוד רץ. הטלפון משמש כשלט רחוק חכם. כל הכלים הקיימים שלך בענן או במחשב הפנימי של החברה ממשיכים לעבוד בלי שינוי. גם בעבודה היברידית, זה פותח אפשרויות שלא היו קיימות לפני שבוע.

הקרב מול אנתרופיק נמשך, ועובר למסך של הטלפון

המהלך הזה לא קרה בוואקום. בפברואר האחרון, אנתרופיק שחררה Remote Control, פיצ'ר שמאפשר למפתחים לעקוב אחר קלוד קוד מהטלפון. אנתרופיק, יש לזכור, היא היום החברה המובילה אצל לקוחות עסקיים, אחרי שעקפה את OpenAI בנתוני הראמפ של אפריל. קלוד קוד הפך לכלי הפיתוח האהוב על מפתחים מקצועיים, וזו אחת הסיבות לכך.

OpenAI לא יכולה להרשות לעצמה לפגר. הם מבינים שעולם הפיתוח עובר ממרכז מחקר ב-OpenAI לעולם הענן, לעולם הענן הולך אל הטלפון, ומשם אין יותר חזית קרב חדשה. הצעדים שלהם בחודש האחרון מצרפים תמונה ברורה: הרצה ברקע במחשב, תוסף Chrome ל-Codex, ועכשיו אפליקציית מובייל. הכל בארבעה שבועות.

האם זה יספיק? אני לא בטוח. קלוד קוד עדיין מוערך יותר במדדי איכות הקוד, ואנתרופיק לא מתכוונת לעמוד במקום. אבל הצעד של OpenAI עושה משהו חכם: הוא מוריד את החיכוך מהמפתחים החדשים. ארבעה מיליון אנשים, רובם לא קוד-משחק קלוד-קוד, ועכשיו הכלי שמתאים להם נמצא ישר באפליקציה היומיומית.

מה זה אומר על מקצוע הפיתוח

לפני עשור, פיתוח דרש מסך גדול, IDE כבד, ומספיק זיכרון RAM. לפני חמש שנים, GitHub Copilot התחיל לערער על היומרה הזאת. עכשיו אנחנו במצב שבו אדם בודד יכול להתחיל פרויקט באפליקציית הטלפון שלו, להפעיל סוכן שיריץ את הקוד, ולקבל את התוצאה מבלי לפתוח אף מחשב.

זה לא אומר שמפתחים ייעלמו. זה אומר שהמקצוע משנה צורה. כמו שעיתונאים פעם דרשו מכונת כתיבה בשולחן עבודה ועכשיו כותבים מהשדה עם טלפון, מפתחים יוצאים מהמשרד. הקוד מפסיק להיות פעילות סטטית. הוא הופך להיות שכבה חיה שזורמת בין ההתחייבויות שלך ביום.

הצד השני: רף הכניסה לתחום נמוך עוד יותר. כל ילד בן 14 שיש לו טלפון יכול עכשיו לבנות אפליקציה. הראנדאון AI מציין שהמפתחים החדשים שמצטרפים לקודקס הם בעיקר אנשים שלא הגדירו את עצמם כמפתחים. הם יזמים, מעצבים, מומחי תוכן שלא רצו לשבת ולללמוד שפת תכנות, אבל יש להם רעיון שצריך קוד כדי לבנות אותו.

לאן מכאן?

ההכרזה של OpenAI מתפרסמת באותה תקופה שבה אנתרופיק שדרגה את קלוד קוד עם פיצ'רים חדשים ודאבל-rate-limits, שבה Google DeepMind בנתה כלי AI מתמטיקאי-משותף, ושבה הקרב על מי יחזיק את עתיד הפיתוח רק מתחיל. שלוש החברות הגדולות שמות את הסוכנים שלהן בכל מקום, ומקווים שהמפתחים יבחרו בהן.

מה שמעניין בעיניי הוא שזה הקרב הראשון שלא נגמר בכלי טוב יותר אלא במחזורי שימוש שונים. אנתרופיק מנצחת באיכות, OpenAI מנצחת בנגישות, Google מנסה להיכנס באמצעות הענן. ההמרה למובייל לא משנה רק לאן נושאים את הכלי. היא משנה מי משתמש בו.

תכל'ס, האם תוכלו לקודד את היומן הבא של ChatGPT שלכם תוך כדי שאתם מחכים בתור לקפה? מסתבר שכן. הקוד הצליח לצאת מהמחשב.

הפוסט OpenAI הוציאה את הקוד מהמחשב. עכשיו הוא בכיס שלך. הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

כשהאפיפיור החדש נבחר לפני שנה, הוא היה צריך לבחור שם. רוב האפיפיורים בוחרים שמות מתוך מסורת, מתוך כבוד למישהו שהיה לפניהם, מתוך תחושה רוחנית. רוברט פרבוסט, אמריקאי מפלאשינג ניו-יורק, בחר ליאו.

לא ליאו הראשון. לא ליאו השני. ליאו הארבעה-עשר.

מי שמכיר את ההיסטוריה הקתולית הבין מיד מי זה ליאו ה-13. זה האפיפיור שב-1891 כתב מסמך בשם "Rerum Novarum", מסמך שעיצב מחדש את יחס הכנסייה הקתולית לעידן התעשייתי. למפעלים. למכונות. לזכויות העובדים. למה שקרה לאדם הקטן כשהכל הואץ.

בקיצור, ליאו ה-13 היה האפיפיור שהבין שמהפכה תעשייתית היא לא בעיה טכנית. היא בעיה מוסרית.

אז כשהאמריקאי בחר את השם ליאו ה-14, הוא לא בחר שם. הוא הצהיר על תוכנית.

ב-25 במאי החלום הזה הופך למסמך

השבוע הוותיקן הכריז: ב-25 במאי, בשעה 11:30 בבוקר, באולם הסינוד, האפיפיור ליאו ה-14 יפרסם את האנציקליקה הראשונה שלו. שמה: Magnifica Humanitas ("האנושות המופלאה"). הנושא: הגנה על כבוד האדם בעידן הבינה המלאכותית.

אנציקליקה היא לא ציוץ. זו לא הצהרה לתקשורת. זה המסמך הכי כבד-משקל שאפיפיור יכול להוציא. הוא קובע את הקווים האדומים של הכנסייה הקתולית מול 1.4 מיליארד מאמינים בעולם. הוא בא לעמוד שם עשרות שנים.

הוא נחתם ב-15 במאי. במקרה? לא. ה-15 במאי הוא היום שבו לפני 135 שנה ליאו ה-13 חתם על Rerum Novarum.

זה לא במקרה. זה מסר.

מי שיציג את הכתב על הבמה הוא לא בישוף

הנה החלק שעוצר את הנשימה.

בטקס הצגת האנציקליקה ייעמוד לצד האפיפיור איש בשם כריס אולה (Christopher Olah), אחד ממייסדי חברת אנתרופיק. כן, אנתרופיק. החברה שמאחורי קלוד. החברה שמייצרת את המודלים שדריו אמודאי מצהיר בעצמו שהם "עלולים לסכן את האנושות".

הוותיקן לא הזמין מומחה לפילוסופיה דתית. הוא הזמין מהנדס שבונה את הדבר עצמו.

לצידו תיעמוד אנה רולנדס, פרופסור לאתיקה ותיאולוגיה פוליטית מאוניברסיטת דורהאם באנגליה, אותה אישה שהציגה ב-2020 את "פראטלי טוטי" של האפיפיור הקודם, פרנציסקוס.

וזה לא הכל. האפיפיור עצמו ייצא לבמה לדבר ולברך את הקהל. לפי הוותיקן זה אירוע חסר תקדים. אפיפיורים לא מציגים את האנציקליקות שלהם בעצמם. הם חותמים ואז שולחים את המסמך לעולם. ליאו ה-14 ישבור את המסורת הזאת.

אז על מה בעצם הכתב הזה?

לפי דיווח של לה מונד ולפי דיווח של אקסיוס, המסר העיקרי של Magnifica Humanitas פשוט: הטכנולוגיה חייבת להיכנע לאדם. לא ההפך.

הוותיקן מודאג משלושה דברים בעיקר. הראשון: השפעת ה-AI על עבודה ופרנסה. השני: כיצד מודלים גדולים פוגעים ביצירתיות ובכושר הבחירה המוסרי של בני אדם. השלישי: השאלה הגדולה, הפילוסופית, שיותר ויותר אנשים מעדיפים להתעלם ממנה. אם מכונה יכולה לעשות הכל, מה נשאר לאדם?

אנדרו צ'סנאט, ראש המחלקה ללימודים קתוליים באוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת', אמר לאקסיוס שזה בדיוק החזרה של 1891. "המכונות החליפו את העבודה האנושית. בדיוק את זה אנחנו רואים עכשיו עם AI. עובדים בתחילת קריירה כבר מתאדים".

הוא לא בא ליישר קו עם עמק הסיליקון

חשוב להבין את הניואנס. ליאו ה-14 הוא לא לודי. הוא לא נגד הטכנולוגיה. הוא לא הולך לבקש מקתולים בעולם לחזור לטלפונים עם חוגה.

אבל הוא גם לא הולך להגיד "מהפכה מדהימה, חבר'ה, סם אלטמן יודע מה הוא עושה".

בפברואר השנה הוא הוציא הנחיה לכמרים: אסור להשתמש ב-AI כדי לכתוב דרשות. אסור לרדוף אחרי "לייקים" ברשתות. בתוך עיר הוותיקן עצמה כבר מיושמות הנחיות פנימיות לשימוש ב-AI מאז 2025.

הוותיקן גם תומך ב"Rome Call for AI Ethics", יוזמה שדורשת שקיפות ופיתוח AI ממוקד-אדם. הם לא משתפים פעולה עם הענקיות מתוך נאיביות. הם משחקים בסקאלה שלהם.

למה זה סיפור גדול?

תחשבו רגע מי הם הגורמים הגדולים שאומרים משהו על AI כיום. יש את הממשלות, שמכריזות עכשיו על "AI לאומי" ומשקיעות במרכזי נתונים. יש את החברות, שמרוויחות מהרעיון שזו מהפכה. יש את האקדמיה, שכבר תלויה במימון של אותן חברות.

ומי שעדיין יכול לדבר באותנטיות? נכון, מוסד דתי בן 2,000 שנה. הם לא צריכים IPO. הם לא מתפרסמים על LinkedIn. הם פשוט מדברים אל 1.4 מיליארד אנשים בעולם, כל יום ראשון.

אנציקליקה היא לא חוק. אבל היא חזקה מחוק. היא מעצבת לדורות שלמים את האופן שבו קתולים מבינים את העולם. כשליאו ה-13 כתב על המהפכה התעשייתית, אותה אנציקליקה השפיעה על מאות איגודים מקצועיים. על מערכות חינוך. על חוקי עבודה ברחבי אירופה.

Magnifica Humanitas תעשה את אותו דבר עכשיו. אבל הפעם זה לא יהיה על מפעלים. זה יהיה על מודלים שמייצרים תוכן. על אלגוריתמים שמקבלים החלטות אשראי. על רובוטים הומנואידים שעובדים 8 שעות באופן אוטונומי, כמו אצל פיגר.

אז לאן מכאן?

ב-25 במאי, בשעה 11:30 בבוקר, מצלמת הוותיקן תפנה אל הבמה. שם ייעמדו שלושה אנשים: האפיפיור האמריקאי, פרופסור לתיאולוגיה, ומהנדס AI מסן פרנסיסקו. הם יחזיקו מסמך שבמשך עשורים יעצב את האופן שבו מיליארדים של אנשים יחשבו על המודלים שגדלים מולנו בקצב גבוה.

אתם חושבים שזה רחוק מכם? תחשבו שוב. כי כשמוסד בן אלפיים שנה החליט שזה הקרב המוסרי של הדור, יש מצב שגם אתם תרצו להתחיל לחשוב מה אתם חושבים על הנושא.

אגב, הסעיף הראשון של Rerum Novarum משנת 1891 פתח כך: "התשוקה לחדשנות, ששלטה זמן רב על אומות, הייתה צריכה במוקדם או במאוחר לעבור מהמערכת הפוליטית למישור הכלכלי".

אם הסיפור הזה נשמע מוכר, זה לא במקרה. רק שהפעם זה לא מערכת פוליטית. זה צ'אט-ג'יפיטי.

הפוסט האפיפיור פתח חזית חדשה: הוא הולך להילחם בבינה המלאכותית הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

תחשבו על זה רגע. חברה אחת לא מצליחה לתאם 28 הודעות לעיתונות באותו יום בלי שכל אחת מהחברות עבדה על האינטגרציה שלה במשך חודשים. ההודעה של אנתרופיק הציגה את זה כאילו עכשיו, סוף סוף, מנהלי IT יוכלו לעשות לקלוד את מה שהם עושים למיקרוסופט 365 או לסיילספורס: לראות מי השתמש, מה הוא שיתף, ומה הוא הוריד. הסיפור האמיתי אחר.

אנתרופיק לא בנתה כלי אבטחה. היא בנתה ממשק (API) שמאפשר ל-28 חברות אבטחה לבנות לעצמן את הכלים. ובכך הפכה את עצמה לתשתית קריטית באקוסיסטם של הארגון.

וזה הופך את ההחלפה של קלוד ב-ChatGPT למשימה של 18 חודשים, לא של שבוע.

מי בדיוק חתם?

הרשימה רצינית. שמות שאם לא הכרתם, כדאי שתתחילו: קלאודפלר, קראודסטרייק, פאלו אלטו, אוקטה, דאטה-דוג, מיקרוסופט פיוריו, ZScaler, Wiz (שגוגל קנתה לפני שנה ב-32 מיליארד דולר), Snyk, IBM Guardium, Proofpoint, SailPoint, Rubrik, Tenable, Varonis, Sumo Logic, ReliaQuest, Trellix, Mimecast, Forcepoint, Fortinet, Smarsh, Cribl, Cyera, Theta Lake, Relativity, Geordie AI.

אם אתם לא מבינים מה כל אחת מהן עושה, אתם לא לבד. אבל אם אתם מנהלי IT באחת מ-Fortune 500, אתם מכירים לפחות שש מהן באופן אישי. אחת מהן כבר רצה אצלכם ברקע ושומרת על כל מה שהעובדים שלכם שולחים החוצה.

זו לא רשימה אקראית. אלה ה-28 חברות שמכסות שמונה קטגוריות מרכזיות של אבטחה: DLP (מניעת זליגת מידע), SASE, אבטחת מידע, SIEM, ניהול זהויות, eDiscovery, AI-SPM, ותצפית טלמטרית. בקיצור, כל מה שצריך כדי לעקוב אחרי כל פעולה שעובד עושה במחשב.

מה ה-Compliance API באמת עושה?

הקופסה הסגורה שאנתרופיק פתחה למפתחים נותנת לחברות האבטחה שני זרמי נתונים. הראשון: תוכן השיחות בקלוד אנטרפרייז, כולל הצ'אטים, הקבצים שמועלים, והפרויקטים. השני: נתוני פעילות שכוללים התחברויות, פעולות אדמין, שינויי הגדרות.

במילים פשוטות: כל שיחה של עובד עם קלוד, כל קובץ שהוא העלה, כל פרויקט ששיתף. הכל זמין למערכת האבטחה הארגונית בזמן אמת.

קלאודפלר הייתה הראשונה לפרסם פוסט מפורט באותו יום שמסביר בדיוק מה היא עושה עם הנתונים האלה. קלאודפלר CASB סורק לאיתור פרויקטים ששותפו עם משתמשים שלא היו אמורים לראות אותם, קבצים שמכילים מידע רגיש, צ'אטים שמפרים מדיניות, ואפילו ארטיפקטים שקלוד עצמו ייצר וכוללים תוכן בעייתי.

תחשבו על מהנדס שמדביק קוד עם API Key מוסתר לתוך פרומפט. עד עכשיו, הוא היה צריך לזכור להחליף אותו. עכשיו, מנהל האבטחה יקבל התראה בתוך דקה.

הסיבה האמיתית: ה-Fortune 500

בשלוש שנים האחרונות, הסיפור היה זהה. מנכ"ל קורא על קלוד או ChatGPT, אומר לסמנכ"ל ה-IT שלו "אני רוצה לדעת איפה החברה שלנו עם זה". סמנכ"ל ה-IT עונה: "אנחנו לא יכולים. אין לנו דרך לראות מה העובדים שלנו עושים שם. אנחנו חוסמים."

וזה היה הקיר. ב-Fortune 500, חברה שלא יכולה לעבור Audit לא יכולה להשתמש. ההבדל בין סטארטאפ של 30 איש שעובד עם קלוד לבין כל הבנקאות באמריקה היה לא טכנולוגי. הוא היה רגולטורי.

מה שאנתרופיק עשתה ב-21 במאי 2026 זה שהיא גרמה ל-28 חברות שכבר רצות בכל ארגון Fortune 500 לתת תמיכה מלאה. עכשיו, סמנכ"ל ה-IT אומר: "כן, אני יכול לראות הכל. אני יכול לחסום משתמשים. אני יכול לזהות נזק לפני שהוא קורה. אני מאשר."

זו לא דחיפת מוצר. זו הסרת התנגדות מבנית. אנתרופיק לא הזיזה את המחיר, לא הוסיפה תכונה חדשה, לא שיפרה את המודל. היא פתחה את הדלת לקבוצה של 500 ארגונים שעד עכשיו לא יכלו לקנות.

באופן-איי אין כזה דבר. בינתיים.

אופן-איי משחררת ChatGPT Enterprise כבר שנתיים וחצי. יש להם Single Sign On, יש להם דשבורד אדמין, יש להם אופציות תאימות. אבל אין להם API פתוח שמאפשר ל-CrowdStrike או לפאלו אלטו להזרים את התוכן של השיחות לתוך מערכת ה-SIEM.

אם אתם CISO (מנהלי אבטחת מידע) באמריקן אקספרס, בג'יי-פי-מורגן, באיי-טי-אנד-טי, או בסיסקו, הבחירה שלכם השתנתה היום בבוקר. OpenAI לא עובדת עם המערכות שלכם. אנתרופיק כן. השאלה היא לא איזה מודל יותר טוב, אלא איזה מודל אתם יכולים להגן עליו.

השוק העסקי כבר נע. לפי דיווח של Ramp מלפני שבוע, אנתרופיק עברה את OpenAI במספר הלקוחות העסקיים. ההסכם של חמישי לא יגרום לזה להאיץ באופן רגיל. הוא יגרום לזה לפתוח פער.

הקופסה החתומה של נעילת הלקוח

מה שאף אחד לא מדבר עליו זה הצד השני. כשמערכת ה-IT שלך מחוברת לקלוד דרך 28 כלי אבטחה שונים, להחליף את קלוד פירושו להחליף את האינטגרציה ב-28 כלים. כל אחד מהם הוא פרויקט של חודשים. כל תעבורת המידע, ההתראות, המדיניות, חוזרות לאפס.

החלפת ChatGPT לקלוד הייתה ב-2024 פעולה של מנכ"ל שמעדיף לדבר עם דריו אמודאי על פני סם אלטמן. בשנה הבאה, היא תהיה פעולה של ועד ארגוני שמערב את ה-CIO, ה-CISO, ה-CFO, וכמה בנקאי השקעות שיסבירו למה זה עולה 4 מיליון דולר במזומן ועוד שנה של עבודת אינטגרציה.

אנתרופיק לא יוצרת לקוחות, היא יוצרת לקוחות שבויים.

אז מה אופן-איי תעשה עכשיו?

הם יחקו. תוך שבועיים, אופן-איי תפרסם הודעה דומה. אולי לא 28 חברות, אולי 12. אבל הקרב מתחיל. אבטחה תהיה כלי השיווק החדש של הצ'אטבוטים העסקיים, לא איכות המודל.

וזה מלמד אותנו משהו על הדרך שבה השוק הזה מתבגר. במשך שלוש שנים שמענו על benchmarks, על coding ability, על reasoning. עכשיו, השאלה הקובעת היא: האם אתה רץ בצינור של המערכת שכבר מתקנת תקלות אצלי?

זו לא שיחה על AI. זו שיחה על IT. וזה בדיוק המקום שבו אנתרופיק רוצה להיות. כי בארגונים גדולים, מי ששולט ב-IT שלט בעסקה. ב-21 במאי, אנתרופיק תפסה שליטה.

הפוסט אנתרופיק חתמה עם 28 חברות אבטחה ביום אחד. OpenAI עוד לא חתמה עם אחת. הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

ארבע שנים. 200 מיליון דולר. שותפות אחת. אנתרופיק וקרן ביל ומלינדה גייטס חתמו על העסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה בין חברת בינה מלאכותית לקרן פילנתרופית בעולם.

פי ארבע יותר ממה ש-OpenAI הציעה כשחתמה עם אותה הקרן בדאבוס בינואר. וזה לא הדבר הכי מעניין כאן. הדבר המעניין הוא לאן הכסף הזה הולך.

לפי הכרזת קרן גייטס, הסכום, שמורכב ממענקים, מקרדיטים לשימוש בקלוד ומשעות הנדסה של אנתרופיק, יפוזר על פני שלוש זירות: בריאות עולמית, חינוך, וניידות כלכלית. כל אחת מהן נוגעת באוכלוסיות שלא מנויות על קלוד מקס ולא משלמות עליו 200 דולר בחודש.

4.6 מיליארד אנשים בעולם לא מקבלים שירותי בריאות בסיסיים. שני מיליארד חיים מחקלאות זעירה. הצרכים האלה לא בדיוק נושאים מסע פרסומי של AI. ולכן הם נשארים פנויים, בלי הכלים שכבר קיימים בשבילם.

לאיפה הכסף הולך? שלוש זירות

בבריאות, החלק הגדול ביותר, אנתרופיק תפעיל את קלוד לסינון מועמדי חיסונים ותרופות. במקום שחוקרים יחפשו במאגרים ידנית, המודל יזהה מועמדים פוטנציאליים לפיתוח קליני. המיקוד הראשוני: פוליו, HPV, ואקלמפסיה. HPV לבד הורג 350 אלף נשים בשנה. 90% מהמקרים האלה במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית.

זאת לא תיאוריה. קלוד כבר עוזר היום למכון לחקר מחלות של קרן גייטס לתרגם מודלים אפידמיולוגיים שעוסקים במלריה ושחפת לכלים שאיש מקצוע פשוט בשטח יכול להשתמש בהם בלי להיות חוקר. בלי המודל, התחזיות נשארות במאמרים אקדמיים. עם המודל, רופאים בקניה רואים אותן על המסך.

בחינוך, התוכנית מתפצלת בין ארצות הברית למדינות מתפתחות. תלמידי כיתות יסוד באמריקה יקבלו כלי תיגבור מבוסס AI. ילדים באפריקה מדרום לסהרה ובהודו יקבלו אפליקציות לקריאה ואריתמטיקה בסיסית. הקואליציה שתוביל את החלק הזה נקראת GAILA, ובה משתתפים גם שותפים נוספים.

על הדרך מאמנים את המודל על השפה: התחייבות לשפר את הביצועים של קלוד בשפות אפריקאיות. מודלי AI גרועים בעיבוד עשרות שפות שמדוברות ביבשת. אנתרופיק רוצה לשנות את זה, ולהפיץ את המידע שתאסוף בצורה פתוחה, גם לתעשייה. גם מתחרות יוכלו ליהנות. נקודה לא טריוויאלית.

בחקלאות, הפרויקטים מכוונים לחקלאי הזעיר. כלים להחלטות זריעה לפי קרקע מקומית, ניהול יבול, זיהוי מחלות, ייעוץ לפי שוק. הכל בשפה המקומית. כי הכלי הכי טוב בעולם הוא חסר תועלת אם הוא לא מדבר את השפה של מי שצריך אותו.

למה אנתרופיק עושה את זה?

אנתרופיק מתקרבת היום להערכת שווי של 900 מיליארד דולר. בשנה האחרונה היא חתמה על מיזם משותף של 1.5 מיליארד דולר עם וול סטריט, רכשה סטארטאפ ביוטק ב-400 מיליון, והקדישה 100 מיליון לרשת השותפים העסקיים שלה. לעומת כל זאת, 200 מיליון על פילנתרופיה הם פירורים. אבל זה השלט הגדול ביותר שהיא העלתה עד היום על העמדה: "AI הוא לא רק לעשירים".

ויש כאן מהלך פוליטי. אופן-איי הציעה 50 מיליון לקרן גייטס בינואר. אנתרופיק שמה 200 מיליון בארבע שנים. זאת לא רק אכפתיות. זאת תקיעת דגל מיתוגית מול המתחרה המרכזית. בעיניים של דוקטור, של חוקר במדינה מתפתחת, של ממשלה שצריכה לבחור באיזה כלי להשתמש, אנתרופיק כרגע נראית רצינית יותר.

ואני כותב את זה כמי שמשתמש ב-AI יום-יום ואוהב את שני הכלים. אבל ההבדל ב-150 מיליון דולר מורגש.

בנוסף, יש לקרן גייטס משהו שאי אפשר לקנות אחרת: עשורים של ניסיון בהפעלת תוכניות בריאות וחינוך באפריקה ובאסיה. אנתרופיק יכולה לתת טכנולוגיה. גייטס יודעת איך להגיע למרפאה כפרית. בלי השילוב הזה, התוכנית היתה מקרינה כמה פרסומות יפות ומתפוגגת.

השאלה הקשה. האם זה באמת יעבוד?

הכוונה גדולה. המבצע מורכב. נקודת הלחץ היא לא הכסף, אלא ההוצאה לפועל. תשתיות אינטרנט בקניה לא דומות לאלה בקליפורניה. רופאים בכפר נידח לא מקבלים הכשרה לעבודה עם AI מדי שבועיים. ההנחה שכלי שעובד טוב בלוס אנג'לס יעבוד באותה צורה בלאגוס, היא בדיוק ההנחה שגרמה לעשרות פרויקטים פילנתרופיים לקרוס.

אבל יש משהו אחד שמיוחד בשיתוף הפעולה הזה: ההתחייבות לפרסם בפתיחות את ה-benchmarks, את הדאטה-סטים, ואת כלי ההערכה שיפותחו. אם זה יקרה, ההשפעה תעבור הרבה מעבר לקלוד. כל מערכת AI שתפעל בבריאות עולמית או בחינוך בסיסי תוכל ליהנות מזה. זאת בדיוק הסיבה שמהלכים כאלה לרוב לא קורים: כי לחברה אחת אין תמריץ לתת לכל המתחרות שלה כלי טוב יותר.

הסיכוי שזה יעבוד? תלוי איך מודדים. אם המדידה היא הצלחה של תוכנית אחת או שתיים, סביר. אם המדידה היא שינוי בקנה מידה רחב במערכות בריאות וחינוך במדינות מתפתחות, ההיסטוריה לא נדיבה. הקרן הזאת קיימת מאז 2000. היא כבר ניסתה הכל. בינה מלאכותית היא רק עוד כלי בארגז.

אבל זה הכלי החדש ביותר, החזק ביותר, והכי לא מובן עדיין. אם הוא יעבוד אפילו במאית האחוז של מה שהמודלים מבטיחים, מיליוני חיים ישתנו. ואם לא, יהיו לנו עוד נתונים. בשני המקרים, כסף שיוצא משם הוא לא בזבוז.

הקרן והחברה התחילו ב-14 במאי 2026. את התוצאות נדע בהמשך. בינתיים, OpenAI תצטרך להחליט אם להגיב בעוד 200 מיליון, או להישאר עם החמישים שלה. נהוג לקרוא לזה תרומה. אבל זה כבר מזמן הפך לקרב על תהילה וחיזוק אהדה.

הפוסט אנתרופיק מהמרת על 200 מיליון דולר שקלוד יחסל את הפוליו הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.

היום זה משחק של מודלים שיודעים לקרוא את כל בסיס הקוד שלכם תוך שעה ולמצוא את החור היחיד שדרכו אפשר להיכנס. בשבועיים האחרונים מצאנו את עצמנו בעיצומה של תחרות חדשה לגמרי בעולם ה-AI. לא מי כותב טוב יותר. לא מי מצייר יפה יותר. מי לוכד פגיעויות באבטחה טוב יותר.

ביום שני האחרון (11 במאי 2026), OpenAI השיקה את Daybreak. פלטפורמת אבטחת מידע מבוססת AI שעיקרה: לעזור לחוקרים, מתכנתים וצוותי IT למצוא פגיעויות בקוד שלהם, לתקן אותן, ולעמוד בקצב של הצד השני. הצד השני, אם תהיתם, הוא אותם האקרים שכבר משתמשים ב-AI הרבה לפני שלקוחות אנטרפרייז גילו את זה.

אבל מי שקורא בין השורות מבין שזה לא רק על אבטחה. זאת התקפת מנע על אנתרופיק.

הסיפור האמיתי: אנתרופיק התחילה את המלחמה הזאת.

לפני כמה חודשים אנתרופיק חשפה את Project Glasswing. פרויקט שמשתמש במודל מסתורי שלה בשם Claude Mythos כדי לאתר ולתקן באגי אבטחה בקוד פתוח. הם רצו עם זה לכל כיוון, כולל שיתוף פעולה עם מוזילה. ולפי דיווח של CSO Online, מוזילה הודיעה באפריל שהכלי של אנתרופיק מצא 271 פגיעויות בגרסה האחרונה של פיירפוקס. ותיקן אותן.

זה לא מספר קטן. 271 פרצות פוטנציאליות בדפדפן שמשמש מאות מיליוני אנשים. כל אחת מהן יכלה להיות הכניסה הבאה של נוזקה. את כולן AI מצא, בזמן קצר, בלי שמהנדס אנושי הלך אחורה ובדק כל קובץ.

אנתרופיק לקחה את הרגע הזה ובנתה ממנו מותג. "אנחנו אלו שמגינים על האינטרנט". וזה עבד. עד היום שני שעבר, שבו OpenAI החליטה שמספיק.

שלוש דרגות של רישיון.

OpenAI לא הסתפקה במודל אחד. היא בנתה מערכת בת שלוש דרגות:

הראשון, GPT-5.5 הרגיל, שיש לו את כל מנגנוני הזהירות הסטנדרטיים. הוא לא יסביר לכם איך לכתוב נוזקה, לא יראה לכם איך לפרוץ למערכת. גבולות ברורים.

השני, GPT-5.5 with Trusted Access for Cyber, שמיועד לצוותי אבטחה מאומתים. הוא מקבל הרשאות רחבות יותר לבדוק קוד, לנתח באגים, לאמת תיקונים. עדיין בתוך מסגרת מבוקרת.

השלישי, GPT-5.5-Cyber. הגרסה הכי פראית. לפי דיווח של CNBC, היא מקבל הרשאות Red Team לבדיקות חדירה (penetration testing) ולאימות פגיעויות מבוקר על מערכות אמיתיות. במילים אחרות: היא תעזור לכם לפרוץ. אם אתם מי שצריכים לפרוץ.

זה צעד דרמטי. עד עכשיו כל מודלי AI הגדולים סירבו לדבר על האקינג. עכשיו OpenAI אומרת: "סירבנו לציבור. אבל לאלה שעובדים על הצד החיובי, אנחנו נשחרר את הבלמים". זה שובר את הכלל המרכזי של הענף.

מי שותף לזה? כל מי שאי-פעם נפרץ.

הרשימה של שותפי Daybreak נראית כמו רשימת תפוצה של ועידת אבטחת מידע: סיסקו, אורקל, קראודסטרייק, פאלו אלטו, קלאודפלר, פורטינט, אקאמאי וזסקלר. אם אתם בענף, סביר שאת רובם אתם מכירים מקרוב. ואם אתם לא בענף, חלק מהם הגנו על שירותים שאתם משתמשים בהם בכל יום.

דיין קנכט, ה-CTO של קלאודפלר, שיבח את הפלטפורמה ואמר שהיא "מקדמת ביצוע אג'נטי בעבודות אבטחה". זאת השפה היפה. בעברית פשוטה: סוכני AI עכשיו יכולים לעבוד מסביב לשעון, לבדוק את הקוד שלך, לחפש פרצות, להציע תיקונים, ולתקן אותם. בלי שעובד אנושי יצטרך להיות מעורב בכל שלב.

ויש בזה משהו מפחיד. כי אם המודלים האלה מסוגלים לעשות את זה לטובת המגנים, הם בדיוק באותה רמת יכולת בידי התוקפים.

זה ה-AI הראשון שמותר לו לעבור על החוק

יש כאן דבר שכמעט אף אחד לא שם לב אליו. עד היום, כל AI ציבורי היה מתוכנת לסרב למה שנקרא "פעולות התקפיות". גם אם הייתם חוקרי אבטחה. גם אם הייתם מבקשים פעולה לגיטימית. הוא היה אומר "מצטער, לא יכול לעזור עם זה". זה היה גבול ברור.

GPT-5.5-Cyber בעצם אומר: "אם אתה במסלול המאומת, אני יכול להראות לך איך לעבור גבולות". זה לא רק שינוי טכני, זה שינוי פילוסופי. OpenAI אומרת שהיא לא יכולה להשאיר את כל הכוח התקפי בידי האקרים, ולכן היא מעבירה חלק ממנו לידיים של המגנים. עם נורות בטיחות מספיק חזקות, היא מקווה.

זה הימור. וזה הימור על כך שמערכת האימות שלהם תעבוד.

מה הסיבה האמיתית להשקה הזאת?

כי בעצם, OpenAI איחרה. אנתרופיק יצאה לפניה עם Glasswing, חתמה עם מוזילה, גרפה את הכותרות. כשהמילים "אנתרופיק" ו"אבטחת סייבר" מופיעות בכלל ידיעה, OpenAI מאבדת קרקע באחד מתחומי הצמיחה הכי חמים בענף.

צוותי אבטחה ברמת אנטרפרייז משלמים. הרבה. אם אנתרופיק תכבוש את השוק הזה, היא תעצב לבד את כל הסטנדרטים. תקבע מי מקבל גישה ולמה. תהיה הספק הדה-פקטו.

OpenAI לא יכלה לתת לזה לקרות. אז Daybreak, GPT-5.5-Cyber, שותפויות עם כל ענקיות האבטחה ברגע אחד. זה לא רק מוצר. זה גלגול של תוכנית מסחרית מורחבת לדחוק את אנתרופיק אל מחוץ למה שעלול להיות הענף הכי גדול ב-AI לאנטרפרייז.

הצד המעניין: סם אלטמן בוחר את האויב

תחשבו רגע על המהלך הזה מנקודת מבט של אלטמן. הוא יכול היה להוציא עוד גרסה של GPT-5.5 לקוד. הוא יכול היה להוציא מודל חדש לעיצוב. הוא בחר אבטחת סייבר. כי שם נמצא המתחרה המר. שם הכסף. שם הסיכון לאבד נתחי שוק.

זה גם הצד שבו אנתרופיק חזקה. דריו אמודאי, מנכ"ל אנתרופיק, בנה את כל המותג שלו על "AI בטוח". אבטחת סייבר היא הזרוע המסחרית של "AI בטוח". זאת התקפה ישירה על המסר העיקרי של אנתרופיק.

אלטמן יודע מה הוא עושה. הוא רוצה שאנתרופיק תיאלץ להגן על המגרש הראשי שלה.

לאן מכאן?

יש כאן שאלה אמיתית. אם המודלים האלו מסוגלים למצוא 271 פרצות בפיירפוקס, מה זה אומר על שאר התוכנות בעולם? כל אפליקציה, כל אתר, כל בנק, כל בית חולים. בכמה מהם יש פגיעויות שעדיין לא נמצאו? בכמה מהם יש פגיעויות שכבר נמצאו על ידי AI של הצד השני?

עכשיו אנחנו נכנסים לעידן שבו AI ילכוד פגיעויות בקצב שאף צוות אנושי לא יוכל להדביק. וזה ייצור מירוץ חדש: מי ימצא קודם, מי יתקן קודם, מי יישם את התיקון קודם. שלוש שאלות נפרדות. שלוש דרכים שונות לאבד את הקרב.

הקרב האמיתי של מי ישלוט באבטחת המידע של העולם החל בשבועיים האחרונים. ועדיין לא ראינו את סיומו של הסיבוב הראשון.

הפוסט OpenAI הכריזה מלחמה על האקרים. בעצם, על אנתרופיק. הופיע לראשונה ב-Ai Samurai.